מִשְׁלֵי כ״ז · ט״ו

דֶּ֣לֶף ט֭וֹרֵד בְּי֣וֹם סַגְרִ֑יר וְאֵ֥שֶׁת (מדונים) [מִ֝דְיָנִ֗ים] נִשְׁתָּוָֽה׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

דלף - היא טפת המטר כמו: ידלוף הבית.

טורד - מגרש, תרגום: ויגרשום וטרדינון.

סגריר - כפול הלמ"ד על משקל זרזיף, כלומר ביום שיסגרו בני אדם מפני דלף המטר הטורד והמגרש אותם, או המטר נקרא סגריר.

ואשת מדינים - נשתוה לדלף שהיא מגורשת משכניה והרוצה לצפון אותה שלא ירצה לשלח מדנים יצפון רוח והבל, אפילו שמן מור שתמשח ימינו האשה, יקרא לה לפתותה רוח הוא, כי לא יוכל ליסרה ותהפוכות הרוח רבות ואין יכולת באדם לאחוז בה, על כן דמה האשה לרוח ובענין שהימין מוכנת לכל דבר אמר: ושמן ימינו וכמוהו הנה ימינך:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

דלף. הנה טפטוף המטר לא יטריד בני הבית כ״א ביום בוא המטר אשר דרך בני אדם להיות נסגרים בתוך הבית כי אז יטפטף המטר אל הבית ויטריד בני הבית ממקום למקום אבל כשאין מטר אין טפטוף ואין טרוד אבל אשת מדינים נשתוה בכל העתים להטריד את בעלה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

דלף. ענין טפטוף כמו דלפה עיני (איוב טז):

טורד. ענין גרושין כמו ולך טרדין (דניאל ד):

סגריר. מל׳ סגירה:

נשתוה. מל׳ השואה ודמיון:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

דלף טורד ביום סגריר, הדלף אינו טורד רק ביום סגריר, והוא ביום שיסגרו העבים ע"י שיצא הרוח מן האדם, כמ"ש מוציא רוח מאוצרותיו, אבל אשת מדנים היא נשתוה בכל זמן, שטורדת תמיד גם ביום צח:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רלב״ג

רבי לוי בן גרשום · פרובנס, המאה ה־14

דלף טורד. הנה כמו שיקשה ביום שיצטרך האדם לעמוד נסגר בביתו מעוצם המטר כשיהיה דולף בביתו עד שלא יוכל להגן עליו מהמטר כן הענין באשת מדינים כי האדם יבטח בבואו לביתו כי שם ינוח לו והיא מטרדת אותו ומכאבת לבו בצד שאין לו תחבולה מהצטער עליה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל