התחילו ללמודאכול - צווי, כלומר אכול דבש, אבל הרבות לא טוב כי מאכל הדבש הראוי הוא טוב.
וחקר כבודם - של צדיקים הוא כבוד לחקור, ור"ל שיחקור חכמתם שהיא כבודם ותפארתם והנה זה אכול דבש ראוי מדומים, וכמוהו: אכול בני דבש כי טוב וכתיב בתריה כן דעה.
אכול דבש. לאכול דבש הרבה לא טוב כי מעוטו יפה ורובו קשה אבל מרבית חקירת כבודם של צדיקים לכבוד יחשב ר״ל מהראוי להרבות לחקור חכמתם שהיא כבודם ותפארתם:
אכל דבש הרבות לא טוב וחקר כבודם כבוד, משיב לזה שכמו שלא טוב להרבות באכילת דבש, כן (הרבות) חקר כבודם (לא) כבוד, מי שמרבה לחקור על כבוד הצדיקים, לא ישיג את הכבוד, כי זה מה שיקרה שהצדיק מט לפני רשע, הוא מסודות ההשגחה שכבוד אלהים הסתר דבר, כמו שאין להרבות באכילת דבש, שמזיק, כי הגם שתראה כבוד הצדיקים מחולל ביד הרשע, כבוד הזה שבעוה"ז אינו הכבוד האמתי, ועקר הכבוד הוא בעולם הנצחי ששם הכבוד האמתי כמ"ש בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני כמש"פ שם, ובאשר הכבוד הרוחני הנצחי הוא מן סתרי האלהים, כי השכל לא ישיג בעודו כלוא בחומר כבוד נפש רוחנית מופשטה מן החומר, אין להרבות לחקור בזה רק צדיק באמונתו יחיה ולא יסתפק באמונתו:
אכול דבש. אכילת הדבש יותר מן הראוי לא טוב והוא ההשתדלות בדעת קדושי' כי יספיק שילמד מהחכמ' על שהם נמצאי' לא שיפליג לחקור מה הם ואיך ענינ' כי ההרבו' בחקר כבוד' אינו כבוד כי לא יוכל השכל האנושי להשיג על אמתת זה באופן שלם: