שֵׁ֣ן רֹ֭עָה וְרֶ֣גֶל מוּעָ֑דֶת מִבְטָ֥ח בּ֝וֹגֵ֗ד בְּי֣וֹם צָרָֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
שן - מענין חץ שנון ונאמר שנים, כי שם שתי מערכות.
רועה - שם מן תרועם.
ומועדת - על משקל יושבת והשורק תחת חולם, כשן נשבר בעת האוכל, או כרגל מועדת בעת המרוצה, כן מבטח הבוגד שיבגוד בעת צרה הבוטח בו. פרוש אחר: נכון להיות שן כשן הסלע ויהיה שן ורגל משל אחר. והטעם: כשן נשברת ותמעד הרגל העומדת עליה, כן מבטח הבוגד:
שן רועה. כמו שן הנשבר בעת יטחון בו המאכל וכמו רגל השומטת ומחלקת בעת ירוץ בדרך כן הוא מבטח הבוגד בבוא עת צרה והיא העת הצריך אל הבטחון והוא בוגד אז בו כשן ורגל הבוגדים בעת הצורך:
רועה. ענין שבירה כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב׳):
מועדת. ענין החלקה והשמטה כמו ולא מעדו קרסולי (שם י״ח):
שן רועה ורגל מועדת, כמו שן שנשבר, שבוטח בו שילעס המאכל, ובוגד, ורגל מועדת שבוטח בו שיוביל אותו אל מחוז חפצו, ובוגד, כן המבטח שבוגד ביום צרה, והוא בטח בדבר ואינו מוצא מבטחו בעת הצורך, וגם רמז למ"ש חז"ל דק בככי ותשכח בנגרי, וכשהשן רועה גם הרגל מועדת, וכן כשמבטח א' בוגד ימשוך אחריו יתר מבטחיו וכלם בוגדים בו:
שן רעה. הנה הבטחון שיש לו לאדם שיבגוד בו אוהבו דומ' לשן הנשבר' כשיטחן האדם בה המזון ולרגל המועד' בהלכד האדם בה בדרך כי האד' יבטח שיעזר בשיניו בעת לקיחתו המזון וברגליו בעת לכתו ולזה לא יהיה לאד' תועל' בשן והרגל שיהיו בזה האופן וכן לא יהיה לו תועל' באוהב בשלא יהיה נעזר בו בעת צרה:
