אַל־תְּהִ֣י עֵד־חִנָּ֣ם בְּרֵעֶ֑ךָ וַ֝הֲפִתִּ֗יתָ בִּשְׂפָתֶֽיךָ׃

והפתית - ה"א התימה, כלומר לא תעיד עדות שקר ולא תפתה אחר להעיד. פרוש אחר: ואם תפתה רעך.

עד חנם. ר״ל דבר שלא ידעתו ועם כי הוא בדבר חנם שאין בדבר היזק ממון:

ברעך. בעבור אמונת רעך ר״ל על כי ידעת שדבריו אמת:

והפתית. ר״ל אף אם בשום פעם פתית אתה לרעך בשפתיך לעשות כזאת עכ״ז אתה לא תעשה כן:

"אל תהי עד חנם ברעך - בל תעיד עדות על חברך לחייבו על דבר שלא עשה, שהוא חינם:

* בין אם תעשה זה מחמת שכר, שעל זה אמר והפתית, רוצה לומר, שתרויח פת לחם על-ידי שפתיך...

אל תהי עד חנם ברעך. לספר כזבים בספוריך הראויים להיישיר על דרושי החכמות כי בזה תסבב להטעות האנשים בדעות וכן אם תמצא דעת לקודמים בלתי ישר בעיניך אין ראוי שתמצא ספורים בשפתיך בלתי צודקים לשבר הדעת ההוא וכן אם נעזר בעל הדעת ההוא בספורי' כוזבים אין ראוי שתעשה כן במה שתביא מהמוחשות לסתר דעתו כי זה יבלבל המעיינים בזאת החקירה בלבול חזק: