לְמִ֨י א֥וֹי לְמִ֪י אֲב֡וֹי לְמִ֤י (מדונים) [מִדְיָנִ֨ים ׀] לְמִ֥י שִׂ֗יחַ לְ֭מִי פְּצָעִ֣ים חִנָּ֑ם לְ֝מִ֗י חַכְלִל֥וּת עֵינָֽיִם׃

למי אוי - כאילו הזהיר להשמר מן היין, או שיקרא על קורותיו אוי.

אבוי - שם דבר מן אביון.

למי שיח - נגעים.

למי פצעים חנם - שיבואוהו חנם.

חכלילות - אודם העינים, מרוב שתיית יין.

למי אוי. למי מיוחד צעקת אוי ואבוי והם צעקת יללה:

מדינים. דין ומריבה עם אנשים:

שיח. ר״ל רבוי דברים בלא השכל ובלא סדר:

פצעים חנם. דרך השיכור להתקוטט ולפצוע בחבירו וכאשר יחזור חבירו ויפצע בו נראה כאלו פצעו על חנם כי זה שפצע תחלה לא מדעת עשה כי היה מבולבל ביינו:

חכלילות עינים. אדמימות עינים מרוב שתיית היין והוא דבר גנאי:

שיח. ענין דבור כמו יעקב עליו שיחי (תהלים קד):

פצעים. מכות המוציאות דם כמו פצע תחת פצע (שמות כא):

חכלילות. אדמימות כמו חכלילי עינים מיין (בראשית מט):

למי אוי למי אבוי, אם תשאל למי אוי"? אשיב לך למי אבוי שהוא תאוה וחשק המתאוה, מי שי"ל אבוי ותאוה, לו אוי, ואם תשאל למי מדנים? שהם דינים וטענות, אשיב לך למי שיח, גדר השיח הוא הדיבור בלי שכל רק כפי פליטת דמיונותיו, המרבה שיח מרבה מדנים וריב, ואם תשאל למי פצעים חנם? אשיב לך למי אשר לו חכלילות עינים, ואם תשאל מי האיש אשר לו חכלילית עינים? אשיב לך.