מִשְׁלֵי כ״ב · ז׳

עשיר, זורע, טוב - [ז-ט] ג' דבקים. ברשים שאין להם מאומה, ימשול בהם בכח ולווה ממנו יכריחנו שיהי' עבדו.

עשיר. העשיר בדעת ימשול בעניי הדעת וכן עבד לוה לאיש מלוה ר״ל כמו שהלוה הוא מוכנע להמלוה על כי לוה לו די מחסורו כן ימשול החכם בעניי הדעת על כי יספיק להם משאלותם בדבר החכמה:

(ז-ט) עשיר ברשים ימשול וכו', זורע עולה וכו', טוב עין וכו', נודע מקורות העמים כי בימי קדם היו העשירים מלוים מעות להדלים ברבית, והיה החק כשלא היה לו לשלם היה לו רשות לקחת אותו ואת אשתו ובניו לעבדים ולרדות בו בשבט כרצונו, והיו העשירים מלוים להדלים ועל ידי הרבית התמוטטו לגמרי ונעשו רשים, שהרש גרוע מן הדל שהדל התדלדל מנכסיו ולרש אין כל, ואז נעשו לו עבדים, אבל עי"כ התעורר כפעם בפעם מרידה מן העם הלוים, והיו הורגים את העשירים ועושים בם נקמות גדולות, עד שעי"כ הוכרחו השרים כ"פ להקים חק לוותר את החובות או לשלמם מכיס המדינה להשקיט המרד, ובעתים האלה העשירים שלא היו מלוים ברבית רק חננו את הדלים בצדקה, היו נצולים ועמדו בכבוד ובברכה בין העם, וז"ש העשיר ימשול ברשים ע"י שהלוה עבד לאיש מלוה, אמנם הסוף הוא, שמי שזורע עולה שמלוה מעות ברבית לעשות עולה, יקצר און, כי אז יכלה שבט עברתו שבו רודה את הרשעים, כי יקומו עליו ויהרגוהו, ואז טוב עין הוא יבורך מי שנתן מלחמו לדל, לא המלוה ברבית לעשות את הדל לרש, רק מי שנתן לו מלחמו ועזרו בכספו בלא בצע, הוא יבורך מן העם:

עשיר ברשים ימשול. האיש העשיר ימשול ברשים ולזה ישובח העושר מזה הצד וכי ילוה מטובו לאיש הנה האיש הלוה הוא לו כפוף ונכנע כאילו הוא עבדו מצד החסד שגמל אותו והנה בזה האופן ימשול העשיר ברשים במה שיגמל להם מהחסד: