אֹהֵ֥ב (טהור) [טְהׇר־]לֵ֑ב חֵ֥ן שְׂ֝פָתָ֗יו רֵעֵ֥הוּ מֶֽלֶךְ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
אוהב - עומד במקום שנים טהר לב, שהוא טהור מרעות, שהם כנגד הסיגים ואוהב חן שפתיו, כלומר איש חן בעבור שיש לו שפתי דעת. גם יתכן להיות חן שם התאר ומי שיאהב שניהם תגדל מעלתו, עד שיהיה המלך רעהו כחושי הארכי אוהב הטהורים, שהיה רעה דוד.
אוהב. מי שאוהב איש טהר לב מבלי סיג און ויאהב את מי שיש חן באמרי שפתיו על כי בדעת ידבר הנה המלך מכבדו כי כן דרך המלך לאהוב אנשים כאלה:
אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך, לאשר צוה לגרש את הלץ שדרכו לשלח מדון ובלי להתרועע עמו, אמר בהפך האיש שהוא אוהב לכל אדם, והוא טהר לב ובשפתיו חן שזה הקצה ההפך מן הלץ, שלבו מלא סיג, ושפתיו מלאו ריב, והוא שונא לכל, אבל האוהב הנאמן, ושלבו ופיו שוים, ולא ידבר לצנות רק דברי חן, ראוי שאפילו המלך יהיה רעהו וחברו:
אוהב טהר לב. אך מי שהוא טהור לב ואוהב בלי לב ולב הנה החן והאהבה שמראה בדבריו לאהובו רעיונו מולך ומושל בו אז ירצה בזה כי לא יאמר בפיו רק מה שבלבו לעשות והנה הביאור הראשון הוא יותר נקשר אל מה שלפניו מן הדברים:
