שֹׁמֵ֣ר פִּ֭יו וּלְשׁוֹנ֑וֹ שֹׁמֵ֖ר מִצָּר֣וֹת נַפְשֽׁוֹ׃

שומר פיו ולשונו - שניהם שותפים בדבור והענין שישמרם מדבר גנות, אז ישמור נפשו מכל דבר רע.

פרוש אחר: שומר פיו - מאוכל

ולשונו - מדבר הרע.

שומר פיו. מלהרבות בדברים:

שומר וגו׳. כל אחד ירבה אמרים לא יחדל מדבר פשע וחוטא נפשו:

... אך יש תנאי, שאז צריך להישמר בל ישובו הנכבשים לכבוש את העיר, וזה, במה ש"ישמור פיו ולשונו, שהם מבצר של החכמה, שהיא הנפש המדברת, כי דרך שם ייכנסו האויבים לצור על הנפש, אם בשמירת הדיבור כפשוטו, ואם במה ש"פה רומז על דיבור החכמה וה"לשון רומז על דיבור התבונה, שצריך לשמרם בל ילוז מדרך החכמה ובינה, ובזה שומר נפשו הרוחנית מצרות, בל יצורו לה אויביה הלוחמים עליה תמיד, עת הורם חומתה ונגלה הסוכך.

שומר פיו. מי שהוא שומר פיו ולשונו מלדבר שומר נפשו מצרות רבות כי רעות רבות יתחדשו מפני חטא הדבור כמו שקדם: