לֹעֵ֣ג לָ֭רָשׁ חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃

שמח - מי ששמח לאיד הרש לא ינקה - לא יהיה נקי כל אחד מהם, כי השם בוחן הלבבות ויתן שכר למרע וללועג ולשמח לאיד.

חרף עושהו. כי בלעגו כאלו יאמר שלחסרון דעתו העני ולא ה׳ פעל כל זאת:

שמח לאיד. השמח על תקלת חבירו לא ינקה מן התקלה ההיא כי תבוא גם עליו:

לאיד. ענין תקלה ומקרה רע כמו הלא איד לעיל (איוב ל״א):

(משלי יז ה): לועג לרש חרף עושהו, שמח לאיד לא ינקה - כבר כתבנו בפסוק עושק דל חרף עושהו", שהעושה הדל ובראו, בוודאי הכין לו פרנסתו, והעושקו מחרף עושהו שבראו לבטלה. ופה הוסיף, שגם ה"לועג לרש מפני שהוא חלוש כוח, ואין לו מחיית ידו, חרף עושהו, שוודאי כיוון בו תכלית טוב, ואין דבר מבריותיו יונח ביד המקרה.

ויש שבא בדרך לעג, ויש שבא בדרך נקמה מפני שהיה שונאו, אומר:

* מי שבא בדרך לעג - חרף עושהו,

* ומי ש"שמח לאיד בדרך נקמה, לא יינקה מעונש, כמו שנאמר (משלי כד יז): בנפול אויבך אל תשמח וכו'.

לועג לרש חרף עושהו. הנה מי שהוא מלעיג על העני מפני עניו כבר חרף הש"י שיסודר ממנו זה הענין באופן מה כמו שמגנה המלאכה הוא מחרף בזה הפועל אותה ומי שהוא שמח לאיד שיבוא על איש אחר לא ינקה שיפול בכמו הרע ההוא: