מִשְׁלֵי ט״ו · ט׳

תועבת - כי הולך להרע.

ומרדף - פועל יוצא ללבו או לאחר. והטעם: שיצוה לרדוף הצדקה, השם יאהבהו, כנגד תועבת ה'.

דרך רשע. ההולך לעשות רשע ועם שלא עשאה:

ומרדף. הרודף לעשות צדקה אף אם נאנס ולא עשאה מ״מ יאהב לה׳:

תועבת ה' דרך רשע, כמו שבמעשה הטוב העקר הוא הכוונה לא המעשה עצמה הסותרת אל כוונתו, כן ברשע מלבד שה' שונא את הרשע שהיא הפעולה הרעה, גם הדרך של הרשע שבו ילך להתקרב אל הרשע זה תועבה אצלו, כי ילך בדרך הגאוה והנקמה והאכזריות ונפשו אותה רע, וזה תועבה יותר מן המעשה עצמה, כי זה צומח מרעת תכונת הנפש שקשה יותר מרוע המעשה שהיא בפעולת הגוף כמ"ש הרמב"ם בפי' הרהורי עבירה קשים מעבירה, ומרדף צדקה, הגם שלא השיג את הצדק רק רודף להשיגה מרוב חשקתו אליה וכוונת לבו, אותו יאהב ה', כי עיקר אצלו הכוונה הנפשיית: