צְדָקָ֥ה תְרוֹמֵֽם־גּ֑וֹי וְחֶ֖סֶד לְאֻמִּ֣ים חַטָּֽאת׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
צדקה - היא תרומם גוי ותנשאהו כאשר יעשנה.
וחסד - שיעשו לאומים. נחשב כקרבן חטאת.
פרוש אחר: צדקה תרומם גוי - ישראל.
וחסד לאומים חטאת - היא כי הוא לע"ג והעד נבוכדנצר: וחטאך בצדקה פרוק והוא הנכון.
תרומם גוי. המה יתרוממו בעבור הצדקה:
צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת, יש הבדל בין גוי ובין לאום, שהלאום היא האומה שי"ל דת מיוחד, והעם י"ל מלך והגוי הוא הקיבוץ לבד שאין להם לא מלך ולא דת מיוחד, ובכל זה הצדקה תרומם אותו, כשהולכים בדרך הצדקה יתרוממו משפלותם, וינחלו כבוד, וגם הלאומים הגם שי"ל דת, החטאת שהוא הנטיה מדרך החכמה והצדקה היא להם חסד שהיא החרפה היותר גדולה:
צדקה תרומם גוי. הצדקה שעושים ישר' לעשות דבריהם בצדק וביושר תרומם אותם ותתנם למעלה על כל גויי הארצות ואולם החסד שעושים שאר האומות על מה שהוא ראוי לאהבת הש"י כאילו תאמר מה שיענו נפשם בענויים נפלאים ומה שידמה לזה מהדברים הקשי' שיעמיסו עליהם הוא חסרון לא תוספ' בעבודת הש"י ואף אם היתה כוונתם לשמים:
