עֲטֶ֣רֶת חֲכָמִ֣ים עׇשְׁרָ֑ם אִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃

עשרם - עם חכמתם הוא תפארת ועטרת ראשם כי העושר יועיל לחכמה.

ואולת כסילים - ואע"פ שיש להם עושר לא יועילם להסירה מהם, כי אולתם בעשרם אולת היא, או אולת שאין כמוה.

עשרם. אם מצאו עושר מעטרת אותם כי יוכר לכל תפארתם ונדיבות לבם בתתם לאביונים די המחסור ובפנים יפות:

אולת וגו׳. ר״ל במעשה אולתם יוכר האולת הטמונה בלבם כי בעבור היות כל מעשיהם אולת נראה מזה כי יש עוד הרבה אולת תקועה בלבם ויגולה בעת ההזדמן:

(משלי יד כד): עטרת חכמים עשרם - העטרת שלובשים החכמים לאות על חכמתם היא עושרם, כי קניין החכמה הוא קניין אמיתי, והם העשירים באמת, כי יקרה היא מפנינים.

גם יש לפרש: עושר של החכמים הוא עטרת שלהם, רוצה לומר, מה שעל-ידי החכמה פורשים מתאוות העולם ושמחים בחלקם, שזה העושר באמת - מי שאינו מתאווה ואין חסר לנפשו, כי העשיר המתאווה ועינו לא תשבע עושר הוא העני באמת.

איוולת כסילים איוולת - כבר התבאר (בפסוק ח), שאיוולת הכסילים היא מרמה, כי הכסיל אינו אויל, והוא יודע חוקי החכמה, רק שמפני תאוותו מוכרח הוא להכחיש חוקי החכמה ולפרוש את האיוולת, כמו שנאמר (משלי יג טז): וכסיל יפרוש איוולת, שלמען יהיה לו כסות עיניים, יפרוש מכסה האיוולת על החכמה לעוור עיניה, והוא מרמה באמת, כי הוא בעצמו יודע שחוקי החכמה אמיתיים, ועל כן איוולת הכסיל וספקותיו הם איוולת וספק, כי האיוולת אינו ודאי אצלו רק איוולת, רוצה לומר, ספק.

עטרת חכמים עשרם. הנה עטרת החכמים עשרם אשר חכמתם מציאותו כי בו יוכרו תכונותיהם הטובות בנדיבות ובצדק ובעושר גם כן יהיו פנויים לעיין בחכמה ואולם אולת הכסילים ר"ל היציאה מהדעת החלושה אשר בהם הנה אולתם סבה לו כי הוא סבת הרוע והבלבול בכונותיהם ופעולותיהם והפסד ההוא סבה שיצאו מדעתם מרוב הצער והדאגה: