מִשְׁלֵי י״ג · ב׳

מִפְּרִ֣י פִי־אִ֭ישׁ יֹ֣אכַל ט֑וֹב וְנֶ֖פֶשׁ בֹּגְדִ֣ים חָמָֽס׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

מִשְׁלֵי י״ג ב׳ נלמד כאן עם 5 מפרשים קלאסיים: רש״י, אבן עזרא, מצודת דוד, מלבי״ם, רלב״ג. הפסוק הוא הפסוק הב׳ בפרק י״ג במִשְׁלֵי, מתוך 25 פסוקי הפרק. הסבר מקורי בעברית פשוטה לפסוק זה נמצא בכתיבה ויתווסף כאן.

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ולץ. לא שמע גערה שאינו מקבל תוכחות:

On Your Way

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

מפרי, יאכל - עומד במקום שנים וכן הוא מפרי פיהו יאכל איש טוב, שישולם לו שכר טוב.

ונפש בוגדים יאכל חמס - מיד חומס, או החמס שיעשו.

Ibn Ezra on Proverbs -- Daat

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

מפרי. מפירות דברי התורה ישבע טוב בעוה״ז והקרן שמור לעוה״ב ונפש בוגדים תשבע גמול החמס:

On Your Way

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

(משלי יג ב): מפרי פי איש יאכל טוב -

כבר אמר למעלה (משלי יב יד): מפרי פי איש ישבע טוב, ושם בא על בחינה אחרת.

ופה בא לאמר, כי פיו הוא עץ הדעת טוב ורע. שכבר ביארנו שהפה מרמז על החכמה, והשפה מרמז על הדעת, והלשון מרמז על הבינה (ובאו כולם לקמן (משלי יח כ): מפרי פי איש... ותבואת שפתיו... ביד הלשון..., עיינו שם).

ורוצה לומר, שפרי הפה הוא פרי עץ הדעת טוב ורע, כי בחכמה יש שני דרכים, למשל גאוה וענוה, רחמים ואכזריות, וכדומה, וצריך להנהיגם בחכמה, והאיש המשתמש בהחכמה לטוב יאכל את הטוב מן העץ;

אבל הבוגד, המשתמש במידותיו להיפך מדרך החכמה, מפרי פיו יאכל חמס, וישתמש בכל מידותיו לרוע על-ידי הנחש המפתהו לרוע, וזה הנקרא בוגד, שהבוגד אינו שומר מוצא פיו והבטחתו, ובנמשל, שאינו משתמש בדרך החכמה כפי שהוטבע עליה.

וכבר ביארנו, שהחמס הוא עניין כולל בכל שיחמוס את הראוי, בין בממון בין במידות.

וכבר ביאר לקמן (שם) ההבדל בין החכמה ובינה ודעת, שמרומזים בפה ושפתיים ולשון, במה שאמר:

* מפרי פי איש תשבע בטנו,

* ו"תבואת שפתיו ישבע,

* החיים והמוות ביד הלשון ואוהביה יאכל פריה,

ש:

* החכמה היא עץ הדעת טוב ורע, ומזה תשבע בטנו, אם טוב ואם רע, כפי ההכנה;

* והדעת היא התבואה הנגמרת, כי היא הידיעה הברורה, וממנה ישבע לחם לשובע;

* אבל הלשון, שהיא הבינה, שבה יבדיל בין האמת והשקר, בו אין תלוי טוב ורע (כי הטוב והרע הוא רק במפורסמות), רק שבה תלוי חיים ומוות, והוא העץ החיים, ואוהביה יאכל מפריה וחי לעולם.

ועל-דרך הפשוט, תחילה (משלי יב יד) דיבר בפרי פי איש שמדבר בתורה ותפילה, ופה מדבר בהדיבור שמדבר בדרך ארץ:

* שצריך לשמור דיבורו ולא יחלל מוצא שפתיו, ואז יאכל טוב, כי יהיה נאמן ויאכל מעמלו, ועל-כל למעלה אמר ישבע ופה אמר יאכל, שהשביעה תציין שכר הנפש, כמו (ישעיהו נח יא): והשביע בצחצחות נפשך, והאכילה מציין שיהיה לו לאכול בטוב;

* והבוגד, שאינו שומר אמונתו, שזה גדר הבוגד, נפשו תאכל חמס.

Malbim on Proverbs--Wikisource

רלב״ג

רבי לוי בן גרשום · פרובנס, המאה ה־14

מפרי פי איש. ודבורו בחכמה יאכל טוב המדבר בעצמו כי בהוציאו הדברי' בפיו תשלם לו יותר החקיר' בהם וכ"ש שיאכל טוב מפרי שכלו אשר ממנו מקור הדבור ומוצאו ואולם נפש בוגדי' יהי' פריה חמס כי כל מחשבת נפשם והתבוננותם הוא בעשיית החמס ולא זכר פיהם כי הם מעלימים כוונתם כמו שקדם עם שזה ג"כ הוא מהפלגת החלוף הנפלא אשר בין הבוגדים והחכמים:

On Your Way