ט֣וֹב נִ֭קְלֶה וְעֶ֣בֶד ל֑וֹ מִ֝מִּתְכַּבֵּ֗ד וַחֲסַר־לָֽחֶם׃

טוב. יותר טוב למי שנוהג קלות בעצמו והוא עבד לעצמו לעשות מלאכתו להתפרנס בה ממי שמחזיק עצמו למכובד ובוש הוא לעבוד עבודתו ובעבור זה יחסר לחמו:

טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם, באשר בין אותות הכבוד המוסכמים בין העם הוא שלא יעשה מלאכה בעצמו כי זה נחשב לקלון ופחיתות הכבוד, הגם שיצויר שע"י שיבחר בכבוד ולא יעשה מלאכה יהיה חסר לחם, למד דעת כי אין זה מן החכמה, הוא רק מתכבד (ור"ל נראה מתכבד ואינו כן כי זה גדר ההתפעל), והוא חסר לחם, שזה קלון אמתי שהוא אין לו עבד שיעבוד עבודתו. אבל הנראה נקלה ע"י שעובד לעצמו הוא י"ל כבוד באמת, כי י"ל עבד כי הוא עצמו עובד לעצמו, וישבע לחם. ובדרך המשל המתכבד ובוש מללמוד הוא חסר לחמה של תורה, והנקלה הוא עבד לעצמו היינו לנשמתו:

טוב נקלה. טוב מי שהוא נקלה ועבד לעצמו לעשות עבודותיו בבית ובשדה כדי שישיג טרפו ממי שהוא מתכבד ורוצה שיעבדוהו אחרים והוא חסר לחם כי הקלון אל הראשון סופו לכבוד והכבוד אל השני סופו לקלון: