לֹא־יַחֲרֹ֣ךְ רְמִיָּ֣ה צֵיד֑וֹ וְהוֹן־אָדָ֖ם יָקָ֣ר חָרֽוּץ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
לא יחרוך - לא יצלה איש רמיה צידו ולא יבשלהו, כי יהיה נגזל ממנו.
והון אדם - מושך אחר עמו וכן הפירוש והון אדם שהוא יקר ולא יהיה גזול, הוא הון איש חרוץ המתנודד לסחורה בעבור מחייתו ואיננו מרמה.
לא יחרך. דרך הציד לחרוך ראשי כנפי העופות לבל יעופו ממנו אבל הרמאי לא יחרכם על כי המה נראים יפים כאשר כנפיהם שלמים ונוח לרמות את הלוקחים ובעבור זה יאבד הכל כי יעופו להם והוא למשל על הקופץ יד מלתת מה מהונו לצדקה כי יפסיד את כל ההון:
והון. אבל ההון של אדם יקר המפריש מהונו לדל ההון ההוא הוא חרוץ ר״ל מובחר שבזהבים המתקיים לזמן מרובה ולא יפסד כשאר מיני מתכות ור״ל עשרו מתקיימת:
יחרוך. ענין שריפה כמו ושער ראשיהון לא התחרך (דניאל ג):
יקר. חשוב ונכבד:
חרוץ. הוא מין זהב טוב כמו בירקרק חרוץ (תהלים סח):
(משלי יב כז): לא יחרוך רמיה צידו - הרמאי הוא היפך החרוץ, שהוא בוצע בצע על-ידי רמאות כצייד שצד את העוף על-ידי מרמה, כמו שכתוב (ירמיהו ה כז): ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה, ואינו מתייגע להשיג הון על-ידי חריצות, רק על-ידי גזל ורמאות, וצריך להחביא הציד שלו שלא יראהו אדם, ולא יראה צידו לשום אדם. אבל הון אדם היקר הוא (הון) חרוץ, הון שנקבץ בחריצות והשתדלות הוא הון יקר, וחרוץ הוא תואר אל ההון, וכמו שאמר למעלה (משלי יב כד): יד חרוצים תמשול וכו'.
לא יחרוך רמיה. הנה איש רמיה לא יחרוך צידו ר"ל שלא יאכל ממנו וגם לא יכרהו לו לאכול כי איש אחר יקחנו ממנו ואולם הון האד' יקר ונכבד והוא האיש הישר הוא הזהב שהוא הטוב שבקנינים:
