מִשְׁלֵי י׳ · י״ח

מכסה ברוב - שניהם דבקים. מכסה השנאה ומסתירה בקרבו, שפתיו דוברות שקר על השווי בעבור.

מכסה שנאה. המכסה השנאה בלב ואינה עוזבה גורם עוד עבירה לדבר שפתי שקר להראות עצמו כאוהב:

ומוציא דיבה. מי שאינו מכסה השנאה ומראה כעסו להוציא לעז על חבירו שיהיו אנשים דובבים בו הלא לכסיל יחשב כי הכל יאמרו כל הפוסל במומו פוסל:

דבה. ענין לעז והוצאת שם רע שרבים דובבים ומספרים בו כמו דבתם רעה (בראשית לז):

(יח-יט) מכסה שנאה וכו', ברוב דברים, כבר כתב הרמב"ם עמ"ש כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, שהדבור יחלק לארבעה חלקים, דבור האסור ודבור הרשות ודבור מצוה ודבור מותר, והמשכיל לא ידבר רק רביעית מן הדבור, עפ"ז אמר, הנה מצד הרע של הדבור שהוא מה שמוציא דבה על חברו כלולים בו כמה רעות, כי מכסה שנאה בשפתי שקר, שבהכרח יכסה שנאתו לחברו ומשקר לאמר שהוא אוהבו, ועי"כ הוא מוציא דבה, שע"י שמכסה שנאה יאמינו לדבתו, וא"כ כלול בזה כמה רעות והוא כסיל, שעושה מעשיו הפך החכמה ע"י רוע לבבו, אבל גם מי שאינו מדבר דבור האסור, בכ"ז ברוב דברים לא יחדל פשע, שרוב חלקי הדבור אף דבורי הרשות מביאים אל הפשע, וע"כ חשך שפתיו משכיל, המשכיל חשך שפתיו לגמרי בל ידבר רק דבור של חכמה לבד: