כִּ֤י ׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ וַ֝עֲנָקִ֗ים לְגַרְגְּרֹתֶֽךָ׃

כי לוית - חסר כ"ף, והוא מענין: ילוה אישי, ופירושו: כחבור דבר חן, כן הם המוסר והתורה נאים לראשך.

לגרגרותיך - סביבות הגרון נקראו גרגרות. וכן על צוארי בנימין. וכן סביבות הראש, מראשותיו:

כי לוית חן. המוסר והלמוד הזה הם לראשך חבור של חן ועדי ענקים סביב לצואריך:

לוית. ענין חבור ודבוק כמו הפעם ילוה אישי (בראשית כ״ט:ל״ד):

וענקים. עניני עדי הצואר כמו ולבד מן הענקות (שופטים ח׳:כ״ו):

לגרגרותיך. מלשון גרון וצואר יפתוך. מלשון פיתוי והסתה:

כי לוית חן הם לראשך, שהוא כתכשיט של חן המחובר לראשך, וכענקים שהם תכשיט לגרגרותיך על צוארך, והראש מציין המחשבה והשכל שמשכנו בראש, והגרגר הוא הגרון שמשם יוצא הדבור ומציין תכשיט הדבור, ור"ל שהמוסרים האלה יעלו חן על מחשבותיך ועל דבוריך, ושם לויה הוא דבר המחובר אליו מבחוץ, כי החכמה אינה באה מפנימית הנפש כמו הבינה רק מקבלה מחוץ:

כי לוית חן. ואמר אחר זה משבח אלו המוסרים הנה הם לראשך כמו חיבור והוא הקשוט היפה אשר כשיתחבר לראש האדם ישא חן בעיני רואיו והם לצואר כמו ענקים הם התכשיטים אשר מדרכם שיושמו בצואר כמן באחד ענק מצוארוניך וממה שזכר הראש והגרגרת להעיר שזה המוסר הוא הישרה אל היופי בראש אשר בו הרבה מהכחות המשיגות המישירות אל ההשגות השכליות ואל היופי בגרגרות שהם כלי הדבור להוציא מהם דברי חכמה בלמידה ולמוד ולפי שיצר לב האדם רע מנעוריו והוא מוכן מפני זה אל הדרכים הרעים אשר יפתוהו אליהם האנשים החטאים הזהיר זה החכם ואמר בני אם יפתוך חטאים להתחבר עמהם ולהתנהג בדרכיהם אל תאבה ולא תשמע אליהם: