לֹא־אָב֥וּ לַעֲצָתִ֑י נָ֝אֲצ֗וּ כׇּל־תּוֹכַחְתִּֽי׃

לא אבו. לא רצו לשמוע עצתי:

נאצו. בזו התוכחה:

נאצו. הוא לשון מושאל על הבזיון וכן כי נאצו האנשים את מנחת ה׳ (ש״א ב):

לא אבו לעצתי, שלא רצו לקבל חקי החכמה, בין מצד שנותנת להם עצה מצד השכל, בין ע"י פחד העונש שהם נאצו כל תוכחותי, וכמ"ש ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם:

לא אבו לעצתי. להשתוקק לחקור בחכמה מפני מה שיגלה מענינה בדבר דבר מה בעלי נפש ומאסו כל תוכחתי בזה הענין: