מִיכָה ו׳ · י״ד

וְיֶשְׁחֲךָ בְּקִרְבֶּךָ. הַמַּאֲכָל שֶׁתֹּאכַל אַכְנִיס בּוֹ מְאֵרָה בְּתוֹךְ הַמֵּעַיִם וְיִגְרוֹם לְךָ חֹלִי שֶׁתְּהֵא חוֹלֶה וְהוֹלֵךְ שָׁחוֹחַ, וְכֵן מְפָרֵשׁ אוֹתוֹ בְּסִפְרֵי מִנַּיִן אַף בְּתוֹךְ הַמֵּעַיִם תַּלְמוּד לוֹמַר וְיֶשְׁחֲךָ בְּקִרְבֶּךָ בְּפָרָשַׁת וְהָיָה עֵקֶב בְּמִדְרַשׁ תָּמִיד עֵינֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בָּהּ. וְאַף יוֹנָתָן תִּרְגֵּם כֵּן ״וִיהֵי לָךְ לְמַרְעָא מְתָא בִּמְעֵיךְ״.

וְתַסֵּג. אֶת אוֹיְבֶיךָ הַמּוֹלִיכִים בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ בַּשְּׁבִי וְלֹא תְפַלְּטֵם, וְאִם תְּפַלְּטֵם סוֹפָם לַחֶרֶב. וּמִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי מְנַחֵם שָׁמַעְתִּי וְתַסֵּג לְתַאֲוַת תַּשְׁמִישׁ וְלֹא תַפְלִיט, לֹא יִהְיֶה לְךָ כֹּחַ לִפְלֹט שִׁכְבַת זֶרַע וְאִם תְּפַלְּטֵם סוֹפָהּ לַחֶרֶב אֶתֵּן אֶתְכֶם. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם לָשׁוֹן הָרִאשׁוֹן.

אַתְּ תֵּיכוּל וְלָא תִסְבַּע וִיהֵי לָךְ לִמְרַע בִמְעָךְ וְתַדְבֵּיק וְלָא תְשֵׁיזֵיב וְדִי תְשֵׁיזֵיב לְחַרְבָּא אֶמְסַר:

אתה, וישחך - שם דבר כמו: וישעך תתן לנו. והטעם: הפך גאותך.

ותסג - אשתך והסמ"ך כשי"ן תשיג אל הריון ולא תלד את כל זה בעבור החמס שעשיתם איש לרעהו, העשיר לעני.

ולא תשבע. כי תהיה המארה במעים:

וישחך בקרבך. ותשאר א״כ הכנעתך בקרבך כי כשהאדם שבע רם לבבו אבל כשהוא רעב הוא שפל ומוכנע:

ותסג. אף אם תשיג את האויב המוליכים את בניך בשבי עכ״ז לא תוכל להציל אותם מידו ומה אשר תציל מידו אתן לחרב כי יגבר יד האויב להכותם נפש אף אם לא יגבר ידו לקחתם בשבי:

וישחך. ענין שפלות והכנעה כמו וישח אדם (ישעיה ב׳):

ותסג. ענין השגה וקרוב וכן לא יסג כלימות (לעיל ב׳):

תפליט. ענין הצלה כמו רני פלט (תהלים ל״ב):

אתה, מפרש מ"ש החליתי הכותך, שהגם שאתה תאכל ולא תשבע בכ"ז וישחך בקרבך תשוחח המאכל אותך בקרבך שהוא חולי שבא מרוב השביעה והאכילה היתרה.

ותסג תשתדל להחזיר את רכושך ותבואתך ולהפליטו מידי האויב, ובכ"ז לא תפליט מידו, וגם אשר תפלט מיד האויב לחרב אתן יהרגוך עי"ז בחרב: