אֲשֶׁ֤ר עֲשִׁירֶ֙יהָ֙ מָלְא֣וּ חָמָ֔ס וְיֹשְׁבֶ֖יהָ דִּבְּרוּ־שָׁ֑קֶר וּלְשׁוֹנָ֖ם רְמִיָּ֥ה בְּפִיהֶֽם׃

דְעַתִּירָאָה מָלָן אוֹצְרֵיהוֹן חֲטוֹף וְיָתְבָהָא מְמַלְלִין שְׁקָר וְלִישַׁנְהוֹן נִכְלִין בְּפוּמְהוֹן:

אשר עשיריה - עיר הנזכרת לעיר יקרא.

עשיריה. עשירי העיר ההיא:

ולשונם רמיה בפיהם. לשונם תדבר רמיה בפיהם כי הלשון היא המדברת בתוך הפה:

אשר עשיריה מלאו חמס, כי הם מעותים בין מדת האיפה בין מדת השקל כמ"ש להקטין איפה ולהגדיל שקל, ויושביה דברו שקר ולשונם רמיה בפיהם הדבור הפשוט הוא שקר גלוי, והדבור התבוניי שזה מיוחס אל הלשון הוא רמיה, שבו ירמאו ברמאות עד שאין השקר ניכר: