מִיכָה ד׳ · ג׳

וְשָׁפַט. מִשְׁפָּט זֶה לְשׁוֹן ׳תּוֹכָחָה׳ הוּא דשרימנ״ט בְּלַעַ״ז:

וִידִין בֵּין עַמְמִין סַגִיאִין וְיוֹכַח לְמַלְכִין תַּקִיפִין עַד עַלְמָא וִיעַפְפוּן סַיְפֵיהֶן לְסִכִּין וּמוֹרְנְיָתֵיהוֹן לְמַגְלִין לָא יִטְלוּן עַם בְּאַפֵּי עַם סַיְפִין וּזְיָן וְלָא יִתְאַלְפוּן עוֹד מִבְּכֵן קְרָבָא:

ושפט - השופט הוא המשיח. ויפת אמר: השם הנכבד ודבר ה'. ואחרים אמרו: אנשי ירושלם, כאילו אמר ושפט עמה ועד היום לא עבר דור שלא היתה בו מלחמה, ואם שקט מקום זה לא שקט אחר, והכתוב אמר: ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.

ושפט. ר״ל וכאשר יבקשו כן יהיה כי השופט והוא מלך המשיח הוא ישפוט בין העכו״ם רבים בדברי ריבותם והוא יברר המשפט לעכו״ם עצומים היושבים ממרחק:

וכתתו. ישברו כלי המלחמה לעשות מהם כלי עבודת אדמה כי לא יעשו עוד מלחמה ולא ילמדו אותה כי המשיח ישפוט בדברי ריבותם:

והוכיח. ענין ברור דברים:

עצומים. חזקים:

וכתתו. ענין כתישה:

לאתים. שם כלי חפירה וכן את מחרשתו ואת אתו (ש״א י״ג):

למזמרות. שם הכלי שכורתין בו הומורות מל׳ וכרמך לא תזמור (ויקרא כ״ה:ד׳):

ושפט, והשופט אשר יהיה שם שהוא המלך המשיח ישפוט בין עמים רבים, ור"ל שאז יבוטלו הסבות שבעבורם ילחמו גוי בגוי ממלכה בממלכה, שלפעמים תעמוד מלחמה בסבות חילוק הדת והאמונה, ואז מציון תצא תורה כללית לכולם, ולפעמים תעמוד מלחמה ע"י דין ודברים שיש בין עם לעם שאז החרב תכריע בדברי ריבותם, ואז ישפוט המשיח בין עמים רבים, ולפעמים תעמוד מרד במדינה עצמה, על זה אמר שאז יוכיח לגוים וישיבם אל היושר ע"י תוכחתו, וממילא יכתתו חרבותם לאתים ולא ישא גוי אל גוי חרב וגם לא ילמדו עוד תכסיסי מלחמה כלל: