מִיכָה ג׳ · ד׳

אָז יִזְעֲקוּ אֶל ה׳. אָז בְּבֹא אוֹתוֹ הָעֵת הָאָמוּר לְמַעְלָה אָסֹף אֶאֱסֹף יַעֲקֹב יִזְעֲקוּ אֶל ה׳ לְהֵיטִיב לָהֶם בִּרְצוֹן עַמּוֹ וְשִׂמְחַת גּוֹיוֹ וְלֹא יַעֲנֶה אוֹתָם:

בְּכֵן יְצַלוּן קֳדָם יְיָ וְלָא יְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן וִיסַלֵק שְׁכִנְתֵּיהּ מִנְהוֹן בְּעִדָנָא הַהִיא כְּמָא דְאַבְאִישׁוּ עוֹבָדֵיהוֹן:

אז - אל הקצינים התגברו על הדלים, והנה יד השם תגבר עליהם ויצעקו אל השם, ולא יענם כאשר היו צועקים הדלים.

אז יזעקו. לכן אז בבוא הפורעניות יזעקו אל ה׳ ולא יענה להם:

ויסתר פניו. לבל ישגיח בצרתם:

כאשר הרעו. כמו שהרעו מעשיהם שלא שמעו לזעקת הנעשקים והסתירו פנים מהם כן אעשה להם גם אני:

יענה. ענין השבה:

הרעו. מל׳ רעה:

אז, וא"כ אחר שעושים מעשים רעים כאלה אם אז בעת הפורעניות יזעקו אל ה' ולא יענה אותם וגם יסתיר פניו מהם בעת ההיא להסיר השגחתו מהם ולעזבם ביד המקרה, הכי זה עול מאתו? הלא זה מגיע להם בצד המשפט כאשר הרעו מעלליהם, וא"כ איך תאמרו אם אלה מעלליו, הלא כפי שהרעו מעלליהם יסתיר פנים מהם והרע באה להם מעצמו, כפי מעלליהם והכנתם: