בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יִשָּׂ֧א עֲלֵיכֶ֣ם מָשָׁ֗ל וְנָהָ֨ה נְהִ֤י נִֽהְיָה֙ אָמַר֙ שָׁד֣וֹד נְשַׁדֻּ֔נוּ חֵ֥לֶק עַמִּ֖י יָמִ֑יר אֵ֚יךְ יָמִ֣ישׁ לִ֔י לְשׁוֹבֵ֥ב שָׂדֵ֖ינוּ יְחַלֵּֽק׃

וְנָהָה נְהִי נִהְיָה. וְנָהָה לְשׁוֹן עָתִיד, כְּמוֹ וְעָשָׂה וּפָנָה. וְנָהָה הַמְּקוֹנֵן וְאָמַר נְהִי נִהְיָה בָּעוֹלָם וּמַהוּ הַנְּהִי אֲשֶׁר נִהְיָה אָמַר שָׁדוֹד נְשַׁדֻּנוּ אוֹיְבֵינוּ שְׁדָדוּנוּ. וְלָשׁוֹן נְשַׁדֻּנוּ שֶׁכָּתַב בּוֹ נוּ״ן בִּתְחִלָּה וְלֹא כָתַב שַׁדּוּנוּ, מִפְּנֵי שֶׁבָּא לְשַׁמֵּשׁ שְׁנֵי לְשׁוֹנוֹת, לְשׁוֹן נִפְעַלְנוּ וְלָשׁוֹן פְּעַלְנוּ. אִלּוּ כָּתַב נִשְׁדַּנוּ הָיָה הַלָּשׁוֹן מוּסָב עַל הַנִּשְׁדָּדִים וְלֹא אֶל הַשּׁוֹדְדִים, וְאִם כָּתַב שַׁדּוּנוּ הָיָה מוּסָב אֶל הַשּׁוֹדְדִים וְלֹא לַנִּשְׁדָּדִים, עַכְשָׁיו מוּסָב לִשְׁנֵיהֶם נְתָנָנוּ בְּיַד אֲשֶׁר שַׁדּוּנוּ וּבְלַעַ״ז שומי״ר דימשטיור״א נשו״ט. דָּבָר אַחֵר נְשַׁדֻּנוּ אֲנַחְנוּ גָּרַמְנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁשְּׁדָדוּנוּ:

חֵלֶק עַמִּי יָמִיר. נַחֲלַת חֵלֶק עַמִּי נֶחְלַף לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת:

אֵיךְ יָמִישׁ לִי לְשׁוֹבֵב שָׂדֵינוּ יְחַלֵּק. אֵיךְ יָסוּר אֵלַי עוֹד לְהָשִׁיב לָנוּ שְׂדוֹתֵינוּ אֲשֶׁר יְחַלֵּק אוֹתָם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הַזֶּה לוֹ, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְשׁוֹבְבָם עוֹד לִי. כָּל אֵלֶּה דִּבְרֵי הַמְּקוֹנֵן וְנוֹשֵׂא הַמָּשָׁל. אֵיךְ יָמִישׁ לִי קומ״א שדיטורנר״א אמו״י כְּמוֹ סוּרָה אֵלַי וַיָּסַר אֵלָיו:

בְּעִדָנָא הַהִיא יִטוֹל עֲלֵיכוֹן מְתַל וְאִלְיָא וּבְעִינִיתֵיהּ יֵימַר אִתְבְּזָזָא אִתְבְּזַזְנָא מֵחוּלַקְהוֹן דְעַמִי מְעַדָן לְהוֹן מֵאַחְסַנְתְּהוֹן טָרְדִין לְהוֹן תְּאֵיבִין חוּלְקַתְהוֹן מְפַלְגִין:

ביום, ישא - המושל.

ונהה - כמו וגבה ונהה אשר יהיה בימים ההם.

ונהיה - כמו שכר האדם לא נהיה, וככה הוא מי שנהיה בעת ההיא ינהה נהי. ויש אומרים: כי נהיה כמו חולה מגזרת נחלתי ונהייתי.

נשדנו - בנין נפעל מפעלי הכפל.,והמקונן יאמר: חלק עמי ימיר השם להיותו לנכרי, איך ימר מה שהיה לי וכאשר קוינו לשובב שישוב שדינו אלינו, אז יחלקנה הנכרי, כי מלת יחלק זרה, להזכיר נגד השם. והזכיר נגד השם והזכיר שדינו, כנגד שאמר וחמדו שדות.

ישא עליכם משל. ר״ל הממשיל משלים ישא משל על הרעות הקורות:

ונהה נהי נהיה. הנוהה ר״ל המקונן יקונן קינה:

אמר שדוד נשדנו. ר״ל כן יאמר בקינתו הנה נעשינו שדודים ונעשקים:

חלק עמי ימיר. אחוזת נחלת עמי ימיר האל באדון אחר הוא העכו״ם:

איך ימיש לי. איך יסיר אלי להשיב לנו שדותינו אשר יחלק אל העכו״ם לתת לו לנחלה וכאומר איך אפשר שיוחזר לנו מה שלקחו העכו״ם:

ישא. ענין הרמת קול:

ונהה נהי נהיה. עניינו קינה ויללה כמו אשא בכי ונהי (ירמיה ט):

שדוד נשדונו. מלשון שדידה ועושק:

חלק. אחוזת נחלה כמו חלקת יואב (ש״ב יד):

ימיר. מל׳ תמורה וחלוף:

ימיש. ענין הסרה:

לשובב. מל׳ השבה:

ביום ההוא ישא עליכם משל, ונהה נהי, מצייר דבור שישאו על השודדים האלה, שהוא דבור משלי, וגם דבור של נהי, שהנהי אחד מקונן והשני עונה, וכן יצייר כאילו א' נושא נהי ואחרים עונים.

אמר שדוד נשדנו מצייר במשל שהאויבים החריבו את בתיהם, ואח"כ חלקו בגורל את שדותיהם, ומצייר כי המשפחה הזאת הנז' שהיה דרכם לגזול שדות ולהחליפם בבתים, כשיראה שהאויב שודד את ביתו, "יאמר שדוד נשדנו" ששדדו את ביתי, והעונה משיב לו (וזה הנהי) "חלק עמי ימיר" שהלא הבית הזה לקחת בחליפין בעד השדה, והאויב ימיר את החלק בחליפין לתת אותה בחזרה לבעליו, ושוב יאמר "איך ימיש לי" ר"ל וא"כ איך ימיש ויסיר ממני מה ששייך לי, דהיינו השדה? הלא גם השדה לא ניתן לי תמורת הבית? ומשיב העונה, "לשובב שדינו יחלק" מה שהאויב יחלק השדות הוא כדי להשיב את שדינו שגזלת, ואחר שזה נעשה כדי לקחת הגזלה מידך.