(והית) [וְֽהָיְתָ֞ה] נִבְלַ֣ת אִיזֶ֗בֶל כְּדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה בְּחֵ֣לֶק יִזְרְעֶ֑אל אֲשֶׁ֥ר לֹא־יֹאמְר֖וּ זֹ֥את אִיזָֽבֶל׃ {ס}

כְּדֹמֶן. תַּרְגּוּמוֹ: כְּזֶבֶל.

וּתְהֵי נְבֵילְתָּא דְאִיזֶבֶל כְּזֶבֶל מְבַדַר עַל אַפֵּי חַקְלָא בְּאַחֲסָנַת יִזְרְעֶאל דְלָא יֵימְרוּן דָא אִיזֶבֶל:

כדומן. כזבל המפוזר בארץ, כן היו אבריה מפוזרים:

זאת איזבל. כי רוב הגוף אכלו הכלבים, והנשאר לא היה שמה עליה

כדומן. כזבל, כמו (ירמיהו ח ב): לדומן על פני האדמה:

והיתה רצה לומר ומה שלקחו את הגוף והשאירו הגלגולת וכפות הידים, מפני שאמר שתהיה נבלת איזבל כדומן שמשליכים אותו אל פני השדה, וכן גררוה לשדה נבות, אשר לא יאמרו זאת איזבל ולכן נכרת הראש ופרצוף פנים בל יוכר כלל שהיא איזבל: