מְלָכִים ב׳ ט׳ · ט״ו

אִם יֵשׁ נַפְשְׁכֶם. שֶׁאֶמְלֹךְ.

מִן הָעִיר. מִן רָמוֹת גִּלְעָד.

לַגִּיד. כְּמוֹ לְהַגִּיד.

וְתַב יְהוֹרָם מַלְכָּא לְאִתַּסָאָה בְּיִזְרְעֶאל מִן מָחָתָא דִמְחוֹהִי אֱנַשׁ אֲרָם כַּד אַגִיחַ קְרָבָא עִם חֲזָאֵל מַלְכָּא דַאֲרָם וַאֲמַר יֵהוּא אִם רַעֲוַת נַפְשֵׁכוֹן לָא יִפּוֹק מְשֵׁיזָבָא מִן קַרְתָּא לְמֵיזַל לְחַוָאָה בְּיִזְרְעֶאל:

וישב. לפי שעה שב מרמות גלעד, להתרפא ביזרעאל:

אם יש נפשכם. אם יש רצונכם שאמלוך אני, שמרו לבל יצא מי מן העיר, כי פן ילך ויגיד ביזרעאל, ויהיה המלך נשמר:

נפשכם. רצונכם, כמו (דברים כג כה): ואכלת ענבים כנפשך:

פליט. שום שארית, וכן (ירמיהו מב וז): שריד ופליט: