וַיְהִ֗י מִקְצֵה֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וַתָּ֥שׇׁב הָאִשָּׁ֖ה מֵאֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֑ים וַתֵּצֵא֙ לִצְעֹ֣ק אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־בֵּיתָ֖הּ וְאֶל־שָׂדָֽהּ׃

אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל שָׂדָה. שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָהּ גַּזְלָנִים.

וַהֲוָה מִסוֹף שְׁבַע שְׁנִין וְתָבַת אִתְּתָא מֵאַרְעָא פְלִשְׁתָּאֵי וּנְפָקַת לְמִיקְבַּל קֳדָם מַלְכָּא עַל בֵּיתָהּ וְעַל חַקְלָהּ:

אל ביתה. כי החזיקו בה אחרים, בהיותה בפלשתים:

ותבא לצעק אל המלך אל ביתה ואל שדה. ר"ל שהחזיקו בהם אנשים והיתה מבקשת קרקעותיה ופירותיה מיום נסעה: