מְלָכִים ב׳ ח׳ · א׳

וֶאֱלִישָׁע דִּבֶּר אֶל הָאִשָּׁה. זֶה שֶׁבַע שָׁנִים.

כִּי קָרָא ה' לָרָעָב. הוּא הָרָעָב אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל.

וֶאֱלִישָׁע מַלֵיל עִם אִתְּתָא דְאַחְיֵי יַת בְּרָהּ לְמֵימָר קוּמִי וֶאֱזִילוּ אַתְּ וֶאֱנַשׁ בֵּיתֵיךְ וְדַיְרִי בַּאֲתַר דְכָשַׁר לְמֵידַר אֲרֵי זַמִין יְיָ כַּפְנָא וְאַף עָתִיד לְמֵיתֵי עַל אַרְעָא שְׁבַע שְׁנִין:

באשר תגורי. במקום שתרצה לגור:

וגם בא. כבר התחיל לבוא אל הארץ, ויתמיד שבע שנים:

(א-ו) השאלות: למה יספר המעשה הזה שהוא ענין פרטי ואין שם לא נס ולא ענין כללי:

ואלישע דבר זה היה מקודם מעת שהתחילו שני הרעב, ולכן הקדים השם אל הפעל, אל האשה אשר החיה את בנה י"ל בדרך הדרוש כי היה בכח אלישע לבטל גזרת הרעב, רק על ידי שהחיה את בנה ולקח מפתח של תחיה לא היה יכול ליקח מפתח של פרנסה כמש"פ חכמינו זכרונם לברכה שמטעם זה בעת שהוצרך אליהו להחיות בן הצרפית הוצרך להחזיר מפתח של גשמים, כי קרא ה' לרעב רצה לומר כבר יצאה הגזרה מאת ה', וגם כבר התחילה כי בא אל הארץ וימשך שבע שנים: