מְלָכִים ב׳ ז׳ · ג׳

וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים. גֵּיחֲזִי וּבָנָיו.

פֶּתַח הַשָּׁעַר. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֵה מוֹשָׁבוֹ.

וְאַרְבָּעָה גַבְרִין הֲווֹ סְגִירִין יַתְבִין בְּמַעֲלָנָא דְתַרְעָא וַאֲמַרוּ גְבַר לְחַבְרֵיהּ מָא אֲנַחְנָא יַתְבִין כָּא עַד דִנְמוּת:

פתח השער. היו יושבים בפתח השער כדין המצורע כמו שנאמר (ויקרא יג מו): מחוץ למחנה מושבו:

עד מתנו. עד אשר נמות ברעב:

השאלות: היה לו לומר אנשים מצורעים היו פתח השער:

וארבעה אנשים פי' חכמינו זכרונם לברכה שהיה גחזי וג' בניו, כי מצורעים אחרים רפא אלישע, כ"ש מנעמן, וכמו שנראה מדברי הנערה שאמרה לאשת נעמן שאלישע ירפאהו ובודאי אמרה זאת מפני שהיה דרכו לרפאות, ומבואר שהיה זה גחזי ובניו שלא יכול לרפאותם, ועל זה אמר היו מצורעים שהם נשארו מצורעים ולא נרפאו, וכיון שנלקו בשומרון שלחו אותם חוץ לחומה כדין המצורע משתלח מעיירות המוקפות חומה כמ"ש בפ"ק דכלים:

וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער. לפי שהיו מוכרחים לעמוד מחוץ למחנה והיה שם מקום להם תוך שער העיר סמוך לפתח השער: