מְלָכִים ב׳ ה׳ · י״ג

אָבִי. כְּמוֹ אֲדוֹנִי.

הֲלוֹא תַעֲשֶׂה. וְכִי לֹא תַעֲשֵׂהוּ, אֲפִלּוּ אָמַר לְךָ דְּבַר טֹרַח.

וְאַף כִּי. קַל וָחֹמֶר שֶׁאָמַר לְךָ דָּבָר קַל, רְחַץ וּטְהָר.

וּקְרִיבוּ עַבְדוֹהִי וּמַלִילוּ עִמֵיהּ וַאֲמַרוּ מָרִי אִלוּ פִּתְגָמָא רַבָּא נְבִיָא מַלֵיל עִמָךְ הֲלָא תַעְבֵּיד וְאַף אֱלָהֵין דַאֲמַר לָךְ טְבוֹל וְאִתַּסֵי:

דבר גדול. אם הנביא היה אומר לך דבר טורח גדול בכדי שתטהר, הלא מהראוי היה שתעשה, ומכל שכן שאמר לך דבד קל, רחץ ובזה תטהר, ומדוע אם כן תמנע לעשות:

אבי. רצה לומר, שר וקצין כהאב על הבן:

ואף כי. הוא כענין כל שכן:

ויאמרו לו עבדיו אבי דבר גדול וכו' השיבו לו שהלא אם היה הנביא מצוהו דבר גדול בודאי היה עושה, הגם שענינו קשה לעשותו היה עושה אותו מצד שהנביא דבר אליו, וכ"ש שצריך לך לעשות דבר קטן שצוה הנביא, שי"ל לעשותו, א. מפני קלותו, ב. מפני שצוהו הנביא, וגם השיבו שהלא זה חידוש יותר שתלה רפואתו בדבר קטן, וזה מורה על גודל כח הנביא ונפלאותיו:

אבי דבר גדול הנביא דבר אליך. ר"ל אילו דבר אליך הנביא לעשות דבר גדול הלא תעשה כדי שתרפא אף כי אמר אליך שתרפא בדבר קל כזה והיא הרחיצה בירדן שבע פעמים שיש לך לעשות דבריו: