מְלָכִים ב׳ ה׳ · א׳

וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא. נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל יְדֵי אֱלִישָׁע, מְסַדֵּר וְהוֹלֵךְ.

תְּשׁוּעָה לַאֲרָם. הוּא מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ, וְהָרַג אֶת אַחְאָב.

וְנַעֲמָן רַב חֵילָא דְמַלְכָּא דַאֲרָם הֲוָה גְבַר רַב קֳדָם רִבּוֹנֵיהּ וּנְסִיב אַפִּין אֲרֵי עַל יָדֵיהּ עֲבַד יְיָ נִצְחָנָא לֶאֱנַשׁ אֲרָם וְגַבְרָא הֲוָה גִבַּר חֵילָא וְהוּא לָקֵי בִּסְגִירֻתָא:

איש גדול. רוצה לומר: חשוב לפניו וכו׳:

ונשוא פנים. הכל היו נושאים לו פנים לכבדו, כי על ידו באה תשועה לארם ואמרו רבותינו ז״ל (ילקוט שמעוני רממז רכב): שהוא משך הקשת לתומו, והרג את אחאב:

גבור חיל מצורע. כאומר, הנה בהיותו גבור חיל, חשק לרדת בכל עת אל המלחמה, ומפני צרעתו מנע, והיה מיצר בעבור זה:

השאלות: התואר איש גבור חיל היה לו לומר תחלה, איש גדול ונשוא פנים וגבור חיל והוא מצורע:

ונעמן יספר נס העשירי שנעשה על ידי אלישע, כי נעמן מלבד שהיה איש גדול לפני אדוניו היה נשוא פנים מאת כל העם יען שעל ידו נתן ה' תשועה לארם ופי' חכמינו זכרונם לברכה שהוא היה האיש שמשך בקשת לתומו והרג את אחאב, והיה גבור חיל מצורע רצה לומר שלא היתה הצרעת בסבת איזה חולי כי עם צרעתו היה גבור חיל, באופן שלא היתה צרעת טבעי בסבת איזה הפסד בגוף רק עונשיי, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שנענש על שארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה, שהיה בפקודת נעמן:

כי בו נתן ה' תשועה לארם. ידמה שהתשועה הזאת היא הריגת אחאב שנצחם שני פעמים והנה התשועה היא כי בלי מתכוין משך בקשת לתמו והמית אחאב: