מְלָכִים ב׳ ד׳ · ט׳

הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי. שֶׁלֹּא רָאֲתָה זְבוּב עַל שֻׁלְחָנוֹ, וּקֶרִי עַל סְדִינוֹ.

וַאֲמַרַת לְבַעֲלָהּ הָא כְעַן יְדַעְנָא אֲרֵי נְבִיָא דַייָ קַדִישָׁא הוּא מִתְפְּנֵי לְוָתָנָא תְּדִירָא:

הנה נא ידעתי. מכירה אני בו שהוא איש קדוש, ואין מהראוי לשבת אתנו יחד ואמרו רבותינו ז״ל (ברכות יב): האשה מכרת באורחים יותר מן האיש:

עובר. אף הוא עובר עלינו תמיד, בכל עת בואו פה, ואיך ישב עמנו יחד פעמים רבות:

אישה. בעלה:

ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי, רצה לומר מזה שהנביא בא מעצמו לביתי ולא כפעם הראשונה שהוכרחתי להפציר בו, ומזה ידעתי שמצד שהוא איש אלהים קדוש מצד זה עובר עלינו תמיד שמגמת חפצו בעברו דרך שונם הוא רק עלינו ובעבורנו לסעוד אצלנו ולזכות אותנו במצוה זו, שלכן עובר תמיד, שאכילתו כקרבן והתמדת בואו כקרבן תמיד: