וְגֵחֲזִ֞י עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֗ם וַיָּ֤שֶׂם אֶת־הַמִּשְׁעֶ֙נֶת֙ עַל־פְּנֵ֣י הַנַּ֔עַר וְאֵ֥ין ק֖וֹל וְאֵ֣ין קָ֑שֶׁב וַיָּ֤שׇׁב לִקְרָאתוֹ֙ וַיַּגֶּד־ל֣וֹ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א הֵקִ֖יץ הַנָּֽעַר׃

וְגֵיחֲזִי עֲבַר קֳדָמֵיהוֹן וְשַׁוֵי יַת חוּטְרָא עַל אַפֵּי רַבְיָא וְלֵית קָל וְלֵית דְמָצִית וְתַב לָקֳדָמוּתֵיהּ וְחַוֵי לֵיהּ לְמֵימַר לָא אִתְעַר רַבְיָא:

עבר לפניהם. הקדים להם:

ואין קול. אמרו רבותינו ז״ל (ירושלמי סנהדרין י ב): כי גחזי לא שמע לדברי הנביא, והיה עוד מלגלג בדרך, לומר שהולך להחיות את המת:

ואין קשב. היא היא, כי כשאין קול, אין מה להקשיב וכפל הדבר במלות שונות:

קשב. ענין האזנה:

הקיץ. ענין הערה:

ואין קול ואין קשב. ר"ל שלא היה מדבר ולא שומע כשידברו אליו: