מְלָכִים ב׳ ד׳ · כ׳

וְנַסְבֵיהּ וְאוֹבִילֵיהּ לְאִמֵיהּ וִיתֵיב עַל בִּרְכָּהָא עַד עִדַן טִהֲרָא וּמִית:

(כ-כא) וישב על ברכיה ספר שהתגבר החולי בחוזק מאד שמת בזמן מועט, וכתב רי"א שמאשר זכר הכתוב החולי ואחריו המות ידענו שמת בהחלט ויצאה נשמתו מגופו, ושלא היה עילוף, כי זה לא יבא לנערים, ולא אחר קדימת חולי הראש, והנה ספר בזה גם כן בטחון השונמית שלא עשתה לו שום רפואה עד מותו, ולא השכיבתו על מטה וערש דוי עד אחר מותו, בבטחונה על דבר הנביא וגם אחרי מותו לא צעקה ולא הודיעה גם לבעלה רק השכיבתו על מיטת הנביא: