וַיֵּ֩לֶךְ֩ מֶ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל וּמֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ וּמֶ֣לֶךְ אֱד֔וֹם וַיָּסֹ֕בּוּ דֶּ֖רֶךְ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְלֹא־הָיָ֨ה מַ֧יִם לַֽמַּחֲנֶ֛ה וְלַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בְּרַגְלֵיהֶֽם׃

וַאֲזַל מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה וּמַלְכָּא דֶאֱדוֹם וְאַסְחָרוּ מַהֲלַךְ שַׁבְעָא יוֹמִין וְלָא הֲוָה מַיָא לְמַשְׁרִיתָא וְלִבְעִירָא דְעִמְהוֹן:

ומלך אדום. הוא היה נצב, מלך מתחת יד מלך יהודה:

ויסבו דרך וכו׳. רוצה לומר: הלכו שבעת ימים ולא מצאו מים:

ברגליהם. ההולכים מהם ואחריהם, כמו (שופטים ח ה): לעם אשר ברגלי:

ומלך אדום, הוא הניצב מלך, כמ"ש ומלך אין באדום, ויסבו באמת היה להם דרך קרוב אל מואב שהיתה במיצר ארץ ישראל, והם סבבו סביב הר שעיר דרך המדבר בדרך שסבבו ישראל בהכנסם לארץ, ושם לא היה מים גם בימי משה וגם עתה: