וּמֵישַׁ֥ע מֶלֶךְ־מוֹאָ֖ב הָיָ֣ה נֹקֵ֑ד וְהֵשִׁ֤יב לְמֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאָה־אֶ֣לֶף כָּרִ֔ים וּמֵ֥אָה אֶ֖לֶף אֵילִ֥ים צָֽמֶר׃

נֹקֵד. מָרֵי גֵיתִין.

אֵילִים צָמֶר. דִּיכְרִין דְּרָעֲיָא, עִם צִמְרָם.

וּמֵישַׁע מַלְכָּא דְמוֹאָב הֲוָה מָרֵי גֵיתִין וּמְתִיב תּוּקְרָבָא לְמַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל שְׁנָא בִּשְׁנָא מְאָה אַלְפִין תּוֹרִין דְפִטְמָא וּמְאָה אַלְפִין דִכְרִין דְרַעְיָא:

היה נוקד. רוצה לומר: בעל צאן הרבה, ועל שרובם נקודים, יקרא המתעסק בהם בשם נוקד, כמו (עמוס א א): דברי עמוס אשר היה בנוקדים:

והשיב. לפי שבכל שנה העלה לו המס הזה, לכן אמר והשיב, רצה לומר: נתן וחזר ונתן:

צמר. עם צמרם לא גזוזים:

ומישע שהיה נוקד צאן לתכלית זה, כי השיב שכל שנה ושנה היה נותן מס הזה ולכן אמר לשון השבה וכן הלשון בדברי הימים ב' (כ"ז ה') ובמות אחאב פשע בימי אחזיהו כנ"ל (א' א'):

היה נוקד. ר"ל בעל מקנה והיה עושה מס למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר ר"ל בעלי צמר ולא גזוזים: