מְלָכִים ב׳ ג׳ · י״א

אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ. בְּהַר הַכַּרְמֶל, וּבִיצִיקָתוֹ נַעֲשׂוּ אֶצְבְּעוֹתָיו כְּמַעְיְנוֹת מַיִם, עַד שֶׁנִּתְמַלְּאָה הַתְּעָלָה, וְרָאוּי הוּא לֵעָשׂוֹת לָנוּ נֵס עַל יָדוֹ בְּמַיִם.

וַאֲמַר יְהוֹשָׁפָט הֲלֵית כָּא נְבִיָא דַייָ וְנִשְׁאַל יַת פִּתְגָמָא דַייָ מִנֵיהּ וַאֲתֵב חַד מֵעַבְדֵי מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל וַאֲמַר הָכָא אֱלִישָׁע בַּר שָׁפָט דְשַׁמֵשׁ יַת אֵלִיָהוּ:

האין פה. האם אין פה:

אשר יצק מים. רוצה לומר: שהיה משרתו, והתבודד עמו בכל עת:

יצק. שפך:

(יא-יד) השאלות: למה הזכיר שיצק מים, מאין ידע שיש אתו דבר ה', ואמר אותו תחת אתו, מז"ש מה לי ולך, ומה התשובה אל כי קרא ה', ומ"ש לו לולי פני יהושפט וכו' למה בזה אותו ללא צורך:

האין רצה שהנביא יתפלל אל ה' על המים ויגד להם דרכם, ויען וכו' פה אלישע שיצק מים על ידי אליהו ועל ידי יציקה זו הוריד את הגשם והוא מלומד בנס כזה להוריד המים ולהציקו על צמא:

פה אלישע בן שפט אשר יצק מים ע"י אליהו. אף על פי שהיה לאליהו תלמידים רבים הנה זכר אלישע שהיה תלמיד והיה ראוי שיקנ' יותר מהשלמות מפני ששרת את אליהו כי המשר' הוא תמיד לפני רבו ולזה יתכן שילמד יותר ולזה שפט יהושפט שיש את אלישע דבר ה' מצורף לזה כי ראה שנסע ממקומו עם אנשי המלחמה ואעפ"י שלא היה איש מלחמה ולזה ידמה שעשה זה שאם יצטרכו ישראל לדבר ה' ימצאהו שם והנה לכבודו ירדו אליו שלש' המלכי' ולכבוד הש"י: