וַֽיִּתְפְּשׂוּ֙ אֶת־הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּעֲל֥וּ אֹת֛וֹ אֶל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָ֑תָה וַיְדַבְּר֥וּ אִתּ֖וֹ מִשְׁפָּֽט׃

וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ מִשְׁפָּט. נִתְוַכַּח עִמּוֹ עַל הַשְּׁבוּעָה.

וַאֲחָדוּ יַת מַלְכָּא וְאַסִיקוּ יָתֵיהּ לְוַת מַלְכָּא דְבָבֶל לְרִבְלָת וּמַלִילוּ עִמֵיהּ פִּתְגָמֵי דִינִין:

רבלתה. כי בהאריך ימי המצור הלך נבוכדנצאר לרבלה:

משפט. התווכח עמו על מה שמרד בו ועבר על שבועתו כמו שנאמר בדברי הימים (ב לו יג):

ויתפשו. אחזו בחזקה:

וידברו אתו משפט ובירמיה סימן ל"ט וסימן נ"ב וידבר אתו משפטים, כי שרי המלך דברו אתו משפט על המרידה לכן אמר וידברו בלשון רבים, והמלך עצמו היה לו נגדו כמה משפטים, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שמצאו אוכל ארנבת חי ונשבע לו שלא יגלה ועבר על השבועה:

וידברו אתו משפט. אמר לו משפט המורד והעובר על שבועתו ולזה הרג בניו ועור עיני צדקיהו ויאסרהו בנחשתי' ונתנוהו בבית האסורים עד יום מותו כמו שנזכר בספר ירמיה: