וַיְהִי֩ בִשְׁלֹשִׁ֨ים וָשֶׁ֜בַע שָׁנָ֗ה לְגָלוּת֙ יְהוֹיָכִ֣ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה בִּשְׁנֵ֤ים עָשָׂר֙ חֹ֔דֶשׁ בְּעֶשְׂרִ֥ים וְשִׁבְעָ֖ה לַחֹ֑דֶשׁ נָשָׂ֡א אֱוִ֣יל מְרֹדַךְ֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֜ל בִּשְׁנַ֣ת מׇלְכ֗וֹ אֶת־רֹ֛אשׁ יְהוֹיָכִ֥ין מֶלֶךְ־יְהוּדָ֖ה מִבֵּ֥ית כֶּֽלֶא׃

נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ. שֶׁמֵּת נְבוּכַדְנֶצַּר, וּמָלַךְ אֱוִיל מְרוֹדַךְ תַּחְתָּיו.

בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ. וּבְיִרְמְיָהוּ הוּא אוֹמֵר: בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה, אֶלָּא בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה מֵת נְבוּכַדְנֶאצַּר, וְנִקְבַּר בְּעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה, בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה הוֹצִיאוֹ אֱוִיל מְרוֹדַךְ מִקִּבְרוֹ וּגְרָרוּהוּ, בִּשְׁבִיל לְבַטֵּל גְּזֵרוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּישַׁעְיָהוּ: וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב וְגוֹ'.

וַהֲוָה בִּתְלָתִין וּשְׁבַע שְׁנִין לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה בִּתְרֵי עֲשַׂר יַרְחִין בְּעַשְׂרִין וְשַׁבְעָא לְיַרְחָא רַבֵּי אֱוִיל מְרוֹדָךְ מַלְכָּא דְבָּבֶל בִּשְׁנַת מַמְלְכֵיהּ יַת רֵישׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה מִבֵּית אֲסִירֵי:

בעשרים ושבעה. ובירמיהו נאמר בעשרים וחמשה, כי בכ״ה מת נבוכדנצאר שטנו ובכ״ו נקבר, והוציאהו אויל מרודך בנו מקברו וגררו בחוצות, להודיע לכל שמת, ובכ״ז מלך ונשא את ראש יהויכין:

מבית כלא. רצה לומר: מיד כשהוציאו מבית הכלא, נשאו וגדלו:

נשא. הגביה והרים:

מבית כלא. מבית המאסר, כמו (ישעיהו מב כב): ובבתי כלאים החבאו:

בעשרים ושבעה ובירמיה נ"ב אמר בעשרים וחמשה נשא וכו' ויוציא אותו מבית הכלא, יש לפרש שבעשרים וחמשה הוציאו מבית הכלא ובעשרים ושבעה נשא את ראשו בגדולה וכבוד וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שבעשרים וחמשה מת נבוכדנצר ובעשרים וששה התיראו שמא חי הוא והוציאו מקברו ובעשרים ושבע מלך לעיני כל וגדל את יהויכין:

ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין. לפי שאז היתה השנה ראשונה למלכות אויל מרודך וכבר היה גלות יהויכין בשנה השמיני' לנבוכדנצר למדנו שנבוכדנצר מלך מ"ד שנה והנה אמר פה בכ"ז לחדש ובספר ירמיה בעשרים וחמשה וידמה כי בכ"ה לחדש היה זה המעשה ולא נשלם עד עשרים ושבעה לחדש והנה אמרו רבות' ז"ל כי אויל מרודך רצה לנסות אם מת אביו קודם שימלוך כי היה ירא ממנו מאד ולזה השליכו מקברו לדעת אם הוא מת כמו שכתוב ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב ואמנם היה ירא אויל מרודך ממנו כי כשנטרד נבוכדנצר והוסר ממנו שכלו המליכו אויל מרודך כי כן היה ראוי בלי ספק וכאשר שב לדעתו ומצאו מולך שמהו בית האסורין ואולי קבלה היתה בידם: