מְלָכִים ב׳ כ״ה · י״ט

הַסֹּפֵר שַׂר הַצָּבָא. שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ מִנְיַן כָּל עִיר וָעִיר, כַּמָּה אֲנָשִׁים מוֹצִיאָה לַצָּבָא.

וּמִן קַרְתָּא דְבַר גַוָזָא חַד דְהוּא מְמַנָא עַל גַבְרֵי עָבְדֵי קְרָבָא וְחַמְשָׁא גַבְרִין דְחָזָן אַפֵּי מַלְכָּא דְאִשְׁתְּכָחוּ בְקַרְתָּא וְיַת סַפְרָא רַב חֵילָא דִכְנַשׁ יַת עַמָא דְאַרְעָא וְשִׁתִּין גַבְרָא מֵעַמָא דְאַרְעָא דְאִשְׁתְּכָחוּ בְקַרְתָּא:

מרואי פני המלך. רצה לומר: היושבים תמיד עם המלך ובירמיהו נאמר שבעה אנשים וזהו לפי ששנים, , מהם לא היו חשובים כמו החמשה, ולא כללם כאן עמהם:

אשר נמצאו בעיר. ולא ברחו ממנה ביתר השרים:

הספר שר הצבא. סופר של שר הצבא:

המצבא. על פיו מוציאה כל עיר אנשיה לצאת במלחמה:

מעם הארץ. מהמכובדים שבהם, אשר נמצאו בעיר ולא ברחו:

סריס. שר:

פקיד. ממונה:

המצבא. מלשון צבא:

וחמשה אנשים ובירמיה ושבעה אנשים, י"ל שתחלה מצא חמשה ואחר כך מצא עוד שנים עד שהיו שבעה:

ואת הסופר שר הצבא. רוצה לומר ואת הסופר שהיה סופר שר הצבא והנה שר הצבא הוא המצביא את כל עם הארץ על פי הסופר: