וְאֵת֩ יֶ֨תֶר הָעָ֜ם הַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּעִ֗יר וְאֶת־הַנֹּֽפְלִים֙ אֲשֶׁ֤ר נָֽפְלוּ֙ עַל־הַמֶּ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וְאֵ֖ת יֶ֣תֶר הֶהָמ֑וֹן הֶגְלָ֕ה נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִֽים׃

וְאֶת הַנֹּפְלִים. שֶׁשָּׁמְעוּ לְקוֹל נְבוּכַדְנֶצַּר וְיָצְאוּ אֵלָיו מִן הָעִיר, כְּמוֹ: בְּלֶכְתּוֹ אֶל צִקְלָג נָפְלוּ עָלָיו מִמְּנַשֶּׁה וְגוֹ'.

וְיַת שְׁאָר עַמָא דְאִשְׁתַּאֲרוּ בְקַרְתָּא וְיַת שְׁמִיעַיָא דְאִשְׁתַּמָעוּ עַל מַלְכָּא דְבָבֶל וְיַת שְׁאָר הֲמוֹנָא אַגְלֵי נְבוּזַרְאֲדָן רַב קָטוֹלַיָא:

הנשארים. אשר לא נהרגו:

ואת יתר ההמון. הנשארים בכל ערי יהודה:

הנופלים. הם היוצאים מעצמן, למסור עצמן ולשכון בינותם, וכן (ירמיהו לז יג): אל הכשדים אתה נופל:

ההמון. העם הרב: