מְלָכִים ב׳ כ״ד · כ׳

כִּי עַל אַף ה' הָיְתָה וְגוֹ'. לְפִיכָךְ: וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל, נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלִבּוֹ לִמְרֹד בּוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּגְלֶה.

אֲרֵי עַל דְאַרְגִיזוּ קֳדָם יְיָ הֲוַת בִּירוּשְׁלֵם וּבִיהוּדָה עַד דְאַגְלֵי יַתְהוֹן מֵאַרְעָא בֵּית שְׁכִינְתֵּיהּ וּמְרִיד צִדְקִיָהוּ בְּמַלְכָּא דְבָבֶל:

כי על אף. כי בעבור שהיתה אף ה׳ בירושלים וביהודה כל כך גדולה, עד להשליך אותם מעל פניו, לזה העיר לב צדקיה למרוד במלך בבל, להיות סיבה אל הגלות לשלחם מעל פניו:

כי על אף ה' היתה שכבר נתחתם גזר דין בעבור עונות הדור:

כי על אף ה' היתה בירושלם וביהודה עד השליכו אותם מעל פניו. ר"ל כי מחמת מוקשי העם וכעס הש"י עליהם נהיה שימליכו עליהם אלו הרעים ולזה גם כן היתה הסבה שמרד צדקיהו במלך בבל כי לולי מרדו לא נחרבה ירושלים ולא גלו מעל אדמתם כמו שהיה אומר לו ירמיהו: