מְלָכִים ב׳ כ״ד · י״ב

וַיֵּצֵא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל. לַעֲשׂוֹת לוֹ כִּרְצוֹנוֹ, וְלֹא לְמִלְחָמָה.

וּנְפַק יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה עַל מַלְכָּא דְבָבֶל הוּא וְאִמֵיהּ וְעַבְדוֹהִי וְרַבְרְבוֹהִי וְגִבָּרוֹהִי וּדְבַר יָתֵיהּ מַלְכָּא דְבָבֶל בִּשְׁנַת תַּמְנֵי לְמִמְלְכֵיהּ:

ויצא יהויכין. מסר את עצמו בידו לעשות בו חפצו, בחשבו כי יחמול עליו בעבור הכנעתו:

בשנת שמנה. וחושב שנים מקוטעות:

למלכו. למלכות נבוכדנצאר, ובירמיהו (נב כח) נאמר: בשנת שבע, ורצה לומר, בשבע לכבוש יהויקים, כי בשני למלכותו, והיא ה׳ ליהויקים, כבש את יהויקים בראשונה, והוליכו לבבל וקבל על עצמו להיות לו לעבד, והחזירו ועבדו ג׳ שנים, וחזר ומרד בו, וכבשו שנית בשנת ג׳ למרדו, הוא האמור בדברי הימים ב׳ (לו ט), ובזה השנה מלך יהויכין, וגלהו אחר ג׳ חדשים:

ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל. ר"ל שיצא במצור מלך בבל כשמעו שהוא בא שם להשלים עמו ולשום צוארו תחת עולו והנה לא רצה להשלים עמו אך הגלה אותו אל בבל הו' ואמו ועבדיו ושריו וסריסיו בשנת שמנה למלכות נבוכדנצר מלך בבל שעברו לו ז' שנים שלמות: