מְלָכִים ב׳ ב׳ · כ״א

אֶל מוֹצָא הַמַּיִם. שֶׁהָיוּ נוֹבְעִים מִשָּׁם.

וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח. וַהֲלֹא מֶלַח דָּבָר הַמְקַלְקֵל אֶת הַמַּיִם הוּא, אֶלָּא נֵס בְּתוֹךְ נֵס.

וּנְפַק לְמַפְקָנָא דְמַיָא וּרְמָא תַּמָן מִלְחָא וַאֲמַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אַסֵיתִי לְמַיָא הָאִלֵין וְלָא יְהֵי מִתַּמָן עוֹד מוֹתָא וּמְתַכְּלָא:

אל מוצא המים. אל המקום שהמים נובעים משם:

רפאתי למים. אמרו רבותינו ז״ל (מכילתא בשלח טו), שהיה הנס כפול, כי דרך המלח לקלקל המים:

לא יהיה משם. לא יבוא עוד משכלת מסיבת המים:

מוצא. מקום הנביעה:

מות ומשכלת. היא היא, וכפל הדבר במלות שונות: