וַיֵּצֵא֙ אֶל־מוֹצָ֣א הַמַּ֔יִם וַיַּשְׁלֶךְ־שָׁ֖ם מֶ֑לַח וַיֹּ֜אמֶר כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה רִפִּ֙אתִי֙ לַמַּ֣יִם הָאֵ֔לֶּה לֹא־יִהְיֶ֥ה מִשָּׁ֛ם ע֖וֹד מָ֥וֶת וּמְשַׁכָּֽלֶת׃

אֶל מוֹצָא הַמַּיִם. שֶׁהָיוּ נוֹבְעִים מִשָּׁם.

וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח. וַהֲלֹא מֶלַח דָּבָר הַמְקַלְקֵל אֶת הַמַּיִם הוּא, אֶלָּא נֵס בְּתוֹךְ נֵס.

וּנְפַק לְמַפְקָנָא דְמַיָא וּרְמָא תַּמָן מִלְחָא וַאֲמַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אַסֵיתִי לְמַיָא הָאִלֵין וְלָא יְהֵי מִתַּמָן עוֹד מוֹתָא וּמְתַכְּלָא:

אל מוצא המים. אל המקום שהמים נובעים משם:

רפאתי למים. אמרו רבותינו ז״ל (מכילתא בשלח טו), שהיה הנס כפול, כי דרך המלח לקלקל המים:

לא יהיה משם. לא יבוא עוד משכלת מסיבת המים:

מוצא. מקום הנביעה:

מות ומשכלת. היא היא, וכפל הדבר במלות שונות: