מְלָכִים ב׳ ב׳ · י״ט

וְהַמַּיִם רָעִים. וּמֵחֲמַת הַמַּיִם הָאָרֶץ מְשַׁכֶּלֶת אֶת יוֹשְׁבֶיהָ לְקָבְרָם, אִם כֵּן מַהוּ: וּמוֹשַׁב הָעִיר טוֹב, מִכָּאן אָמְרוּ: חֵן מָקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו.

וַאֲמַרוּ אֱנָשֵׁי קַרְתָּא לֶאֱלִישָׁע הָא כְעַן מוֹשַׁב קַרְתָּא שַׁפִּיר כְּמָא דְרִבּוֹנִי חֲזֵי וּמַיָא בִּישִׁין וְאַרְעָא מְתַכְּלָא:

טוב. בשדות וכרמים וכו׳:

והארץ משכלת. בסיבת המים משכלת יושביה:

מושב. מלשון ישיבה:

משכלת. הורגת אנשיה, כמו (יחזקאל לו יג): ומשכלת גוייך:

(יט-כב) והמים רעים המים הרעים הם שמתערבים בתוכם חלקים זרים מלחיים עד שבלתי ראוים לשתיה כמי הים ורפואתן היא אם יזדככו ויסור המלח, ואלישע לקח צלוחית מלח והשליך והראה כי המלח הזה עצמו שהוא סבת רוע המים נהפך לרפואתם, כמו שהשליך משה רבינו ע"ה עץ הרדופני והמתיק את המים, וישעיה מרח דבלת על השחין, כי הנס הוא הפך הטבע, המלח הטבעי ממרר המים והנסיי ממתיקו, וע"ד הרמז המים רומזים ללמודים זרים שהיה שם מינות ודעות זרות, כמ"ש פן תגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים וימותו שהוא מיתת הנפש, ומצד זה בא גם חולי המים ומיתת הגוף על ידה מדה במדה, ואלישע השליך מלח, שמרמז על דבר השכלי הקיים שהוא למודי התורה אשר ברית מלח שם לה וישלך אל מוצא הלמודים האלה שתהיה יסודתם בהררי קדש על התורה ואמונה ונרפאו המים:

והמים רעים והארץ משכלת. מפני שאמר אחר זה רפאתי למים האלה ולא יהיה משם עוד מות ומשכלת ידענו כי הארץ משכלת מצד המים שהיו רעים, והנה אע"פ שקלל יהושע מי שיבנה הנה לא מנע האנשים משבת בה אחר שתבנה שאם היה כן לא היו הנביאים יושבים שם והנה הרצון בזה הנה מושב העיר טוב כאשר אדני רואה ולזה אין אויר העיר סבה אל שתהיה הארץ משכלת אך באמת מים הרעים ומזה הצד קרה לארץ שתהיה משכלת: