וַיִּקַּח֩ אֶת־אַדֶּ֨רֶת אֵלִיָּ֜הוּ אֲשֶׁר־נָפְלָ֤ה מֵֽעָלָיו֙ וַיַּכֶּ֣ה אֶת־הַמַּ֔יִם וַיֹּאמַ֕ר אַיֵּ֕ה יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֵלִיָּ֑הוּ אַף־ה֣וּא ׀ וַיַּכֶּ֣ה אֶת־הַמַּ֗יִם וַיֵּֽחָצוּ֙ הֵ֣נָּה וָהֵ֔נָּה וַֽיַּעֲבֹ֖ר אֱלִישָֽׁע׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
אַיֵּה ה' אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ. שֶׁהֻבְטַחְתִּי שֶׁתִּשְׁרֶה בִי פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ אֵלַי.
אַף הוּא וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם. אַף הוּא, בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, בְּנוֹ שֶל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: גְּדוֹלָה חֲצִיַּת אֱלִישָׁע כִּפְלַיִם כְּשֶׁל אֵלִיָּהוּ, שֶׁבִּתְחִלָּה זְכוּת שְׁנֵיהֶם, וְעַכְשָׁיו זְכוּתוֹ יְחִידִי.
וּנְסִיב יַת שׁוֹשִׁיפָא דְאֵלִיָהוּ דִנְפָלַת מִנֵיהּ וּמְחָא יַת מַיָא וַאֲמַר קַבֵּיל בָּעוּתִי יְיָ אֱלָהֵיהּ דְאֵלִיָהוּ אַף הוּא וּמְחָא יַת מַיָא וְאִתְפְּלִיגוּ לְכָא וּלְכָא וַעֲבַר אֱלִישָׁע:
איה ה׳. כאומר, עם שנלקח אליהו, הנה איה ה׳, הלא השגחתו ויכלתו לא כלה:
אף הוא. רצה לומר אף הוא בהוייתו בכל עת, ולא נשתנה. ודוגמתו (יחזקאל כג מג): עתה יזנו תזנותיה והיא. ורצה לומר, עדיין היא בהוייתה כשהיתה מאז או, מוסב הוא על ויכה וכו׳, ורוצה לומר, אף אלישע עשה כמעשה אליהו, וכשהכה המים נבקעו הנה והנה וכו׳ [ומעתה הולך ומונה יחד כל הנפלאות שעשה אלישע]:
ויקח ויכה שיעור הכתוב כי אליהו היה לו כח להכניע את יסוד המים ולהבקיעו בעברו בירדן, אולם אז הלא היה אליהו ואלישע וזכות השנים מרובה מן האחד, אך הלא בארנו שהבטיח לו שיהיה פי שנים ברוחו אליו, שישאר לו רוח אלישע הקודמת ותתחבר עמו רוח אליהו, וזה שכתוב איה ה' אלהי אליהו אף הוא, שהלא ראוי שאף הוא יבא אלי, מלבד האלהות השוכן עלי כבר וספר שכן היה כי אף הוא היה אליהו ויכה את המים:
אף הוא ויכה את המים ויחצו הנה והנה. ר"ל אף הוא כאשר הכה את המים הנה נחצו תכף הנה והנה, ואחשב כי לא הכה אותם אלא פעם אחת ובפע' ההיא אמר איה אלהי אליהו וספר הכתוב שגם אלישע הגיע לזאת המעלה שהגיע אליהו והוא שכאשר הכה את המים נחצו הנה והנה:
