מְלָכִים ב׳ ב׳ · י״ב

אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל. רַבִּי רַבִּי דְּטָב לְהוֹן לְיִשְׂרָאֵל בִּצְלוֹתֵהּ מֵרְתִיכִין וּפָרָשִׁין.

וֶאֱלִישָׁע חָזִי וְהוּא מְצַוַח רַבִּי רַבִּי דְטַב לְהוֹן לְיִשְׂרָאֵל בִּצְלוּתֵיהּ מֵרְתִיכִין וּפָרָשִׁין וְלָא חֲזָהִי עוֹד וְאַתְקֵיף בִּלְבוּשֵׁיהּ וְסַדְקִינוּן לִתְרֵין סְדִיקִין:

ואלישע רואה. בעת שנלקח:

אבי אבי. רבי רבי, שהיה לישראל לעזור מול האויב כמו רכב ופרשים, כן תרגם יונתן:

לשנים קרעים. רצה לומר, לשני חתיכות:

ואלישע, התנאי שהתנה אם תראה אותי בעת הלקיחה נתקיים כי אלישע היה רואה בעת שנשאו הרוח, והתחיל לצעוק אבי אבי רכב ישראל, כאומר הנה ברכב אש ופרשי אש האלה רוכבים כל ישראל כי אליהו שקול נגד כולם, גם כי השיג שהרכב והסוסים האלה היה רכב ישראל מן המרכבה האלהית, שבו מנהיג ומשגיח על ישראל, ולא ראהו כי אז נעלם מעיניו, וקרע בגדיו כפי הדין כדברי חכמינו זכרונם לברכה במ"ק:

אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. הנה כמו שהתלמידים נקראים בני' כמו בני הנביאים כן הרב יקרא אב כי הוא המוליד שכל התלמיד וקראו רכב ישראל ופרשיו כאילו יאמר שהוא התוקף והחוזק של ישראל במלחמ' ולזה הו' רכב והפרשי' אשר בהם יגברו במלחמה: