מְלָכִים ב׳ י״ט · ז׳

וְשָׁמַע שְׁמוּעָה. וְיַעֲלֶה מֵעֲלֵיכֶם וְשָׁב לְאַרְצוֹ, וְלֹא מֵחֲמַת הַשְּׁמוּעָה, אֶלָּא לְאַחַר זְמַן יָשׁוּב לְאַרְצוֹ בְּבשֶׁת פָּנִים, וְהִפַּלְתִּיו שָׁם בֶּחָרֶב, וּמַה הִיא הַשְּׁמוּעָה, וַיִּשְׁמַע אֶל תִּרְהָקָה, שָׁמַע שֶׁיָּצָא תִּרְהָקָה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ, וְעָלָה מֵעַל יְרוּשָׁלַיִם וְהָלַךְ לְכוּשׁ, וְנִלְחַם עִם תִּרְהָקָה וּפוּט וּמִצְרַיִם שֶׁעִמּוֹ, וְנִצְּחָם וְנָטַל חֶמְדַּת אוֹצְרוֹתֵיהֶם, וּבָא לִירוּשָׁלַיִם וְנָפַל שָׁם, הוּא שֶׁאָמַר: יְגִיעַ מִצְרַיִם וּסְחַר כּוּשׁ וְגוֹ' עָלַיִךְ יַעֲבֹרוּ וְגוֹ'.

הָא אֲנָא יָהִיב בֵּיהּ רוּחָא וְיִשְׁמַע בְּסוּרָא וִיתוּב לְאַרְעֵיהּ וְאַפְלִיגֵיהּ בְּחַרְבָּא בְּאַרְעֵיהּ:

נותן בו רוח. אעיר רצונו ללכת מפה כאשר ישמע שמועה, היא שמועת תרהקה מלך כוש:

ושב לארצו. סוף הדבר יהיה שישוב לארצו בפחי נפש, ובארצו אפיל אותו בחרב:

רוח. רצון, כמו (יחזקאל א יב): אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת:

הנני נותן בו רוח. ר"ל רצון:

ושמע שמועה ושב לארצו. הנה השמועה היתה ששמע על תרהקה מלך כוש שיצא אליו להלח' אתו ואולי הניעו הש"י משם כדי שיצאו מהמצור בזמן ההוא וישימו לעיר מה שיצטרך להם מהמזון מחוץ ואחר זה ישוב לארצו אחר היות המגפ' בחילו ושם בארצו יפול בחרב כי בניו יהרגוהו והנ' רבשקה שב אל אדוניו אחרי עשותו שליחותו ומצא מלך אשור נלחם אצל לבנה שהיתה מישראל כי שם בא אליו מלך כוש להלחם עמו ומשם שב מלך אשור אל המצור שצר בו על ירושלם ושלח מלאכים אל חזקיה לאמר כמו הדברים הראשונים ודמה ממה שנאמר אחר זה שהם היו מלאכים הראשונים ושרבשקה אמר הדברים האלו: