מְלָכִים ב׳ י״ט · ל״א

קִנְאַת ה' צְבָאוֹת. שֶׁיְּקַנֵּא לִכְבוֹדוֹ וְלִשְׁמוֹ, וְלֹא שֶׁיֵּשׁ זְכוּת בְּיֶדְכֶם, כִּי הַרְבֵּה הִרְשִׁיעַ אָחָז אָבִיךָ.

אֲרֵי מִירוּשְׁלֵם יִפְקוּן שְׁאַר צַדִיקַיָא וְשֵׁיזְבַת מְקַיְמֵי אוֹרַיְתָא מִטוּרָא דְצִיוֹן בְּמֵימְרָא דַייָ צְבָאוֹת תִּתְעֲבֵיד דָא:

כי מירושלים וכו׳. רצה לומר: ירושלים תהיה השארית להנצל מיד סנחריב, וכן ופליטה מהר ציון, וכפל הדבר במלות שונות:

קנאת ה׳. כי יקנא לשמו, אשר חרף רבשקה וסנחריב:

כי מירושלים תצא שארית ופליטה מהר ציון. יעשה זה הש"י לקנאותו על החירופין שחרף אותו מלך אשור ואע"פ שאין ישראל ראויין לזה הנס: