וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת אָכ֤וֹל הַשָּׁנָה֙ סָפִ֔יחַ וּבַשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית סָחִ֑ישׁ וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁלִישִׁ֗ית זִרְע֧וּ וְקִצְר֛וּ וְנִטְע֥וּ כְרָמִ֖ים וְאִכְל֥וּ פִרְיָֽם׃

וְזֶה לְּךָ הָאוֹת. לְחִזְקִיָּהוּ אָמַר הַנָּבִיא, וְזֶה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ סַנְחֵרִיב יִפֹּל כָּאן, יְהִי לָךְ לְאוֹת אַף לַיָּמִים הַבָּאִים שֶׁאַתֶּם יְרֵאִים לָמוּת בָּרָעָב, לְפִי שֶׁסַּנְחֵרִיב הֶחֱרִיב אֶת הָאָרֶץ וְגָדַע אֶת הָאִילָנוֹת.

אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ. בַּשָּׁנָה הַזֹּאת יִצְמְחוּ לָכֶם צְמָחִים, וְתִתְפַּרְנְסוּ מֵהֶם.

סָחִישׁ. גְּדוּעֵי אִילָנוֹת שֶׁיִּצְמְחוּ, וּכְשֶׁתִּרְאֶה דְּבָרַי קַיָּם בְּמַפָּלַת הָאוֹכְלֻסִין, יִהְיֶה לְךָ לְאוֹת שֶׁאַף הַבְטָחָה זוֹ תִּתְקַיֵּם.

וְדֵין לָךְ אָתָא אֱכוֹל בְּשַׁתָּא חֲדָא כַּתִּין וּבְשַׁתָּא תִנְיָנֵיתָא כַּתְכְּתִין וּבְשַׁתָּא תְלִיתָאָה זְרוּעוּ וַחֲצוּדוּ וְצוּבוּ כַרְמִין וֶאֱכוּלוּ אִבֵּיהוֹן:

וזה לך האות. אל מול חזקיה ידבר, הנה התשועה הזאת תהיה לך לאות על הבטחה אחרת, כי הנה הלגיונות החריבו וקלקלו הזרעים וגדעו האילנות, והקדוש ברוך הוא מבטיחך לכלכל אתכם בשנה ההיא בספיחי הזרעים:

ובשנה השנית סחיש. אולי היתה שנת השמיטה, והיו אסורים בחרישה וזריעה, ולזה נתברכו ספיחי הספיחים:

ובשנה השלישית זרעו. ולא תפחדו עוד לצאת השדה מפחד האויב:

ספיח. הוא הצומח מהגרעין הנופל מאליו, כמו (ויקרא כה ה): ספיח קצירך:

סחיש. ענינו ספיחי ספיחים, או ספיחי האילנות, ואין לו דומה:

וזה לך האות אכול השנה ספיח. אמר זה לפי שלא היה בלי פחד עדיין אף על פי שימותו חיל מלך אשור כי אולי ישוב עליהם עם חיל אחר ולזה אמר הנביא לחזקיה וזה הדבר אשר תראה מסנחריב שישוב בדרך אשר בא בה ולא יבא על ירושלים יהיה לך אות על ייעוד אחר מייעד אותך הש"י והוא השנה הזאת תאכלו הספיחים אשר בשדות בחוץ ולא יהיה אויב בחוץ שימנע אתכם מזה ויתברכו הספיחים באופן שיספיקו כל השנה:

ובשנה השנית תאכלו סחיש. והם ספיחים הצומחים מהיוצא מהספיחים הראשוני' וידמה שאותה שנה היתה שנת השמטה שאם לא היה כן מה זה שלא יזרעו ולא יקצרו: