מְלָכִים ב׳ י״ח · ל״ד

הֵנַע וְעִוָּה. אוֹתָם מֶלֶךְ אַשּׁוּר, הֶחֱרִיבָם וְהִגְלָם.

כִּי הִצִּילוּ אֶת שֹׁמְרוֹן. וְהַשּׁוֹמְרוֹנִים הָיוּ עוֹבְדִים אֶת אֱלֹהֵי אֲרָם שֶׁהָיוּ שְׁכֵנֵיהֶם.

אָן דַחֲלַת חֲמַת וְאַרְפַּד וְאָן דַחֲלַת סְפַרְוַיִם הֲלָא טַלְטִילוּנוּן וְאַגְלִיאוּנוּן אֲרֵי שֵׁיזְבוּ יַת שֹׁמְרוֹן מִן יְדָי:

הנע ועוה. הניעם ממקומם והעקימם:

כי הצילו. וכי אלהי שמרון הצילו את שומרון מידי:

הנע. מלשון נע:

ועוה. מלשון עוות ועקום:

חמת ארפד ספרוים הנע ועוה. הם שמות מדינות ויעיד על זה מ"ש אח' זה ומלך לעיר ספרוים הנע ועוה:

כי הצילו את שומרון מידי. הנה קצר בזה המאמר בהתחלתו קצר הנשוא ובסופו קצר הנושא והרצון בו איה אלהי חמת וארפד האם הצילו חמת וארפד מידי איה אלהי ספרוי' הנע ועוה האם הצילו אלו המדינו' מידי איה אלהי שומרון כי הצילו את שומרון מידי והנה הקיש ודמ' הש"י לאלו האלילים אשר הם הבל ואין בם מועיל ועל זה קרעו בגדיה' השומעי' דבריו מפני מה שחרף וגדף רבשקה הש"י והמלך קרע בגדיו ונתכס' בבגדי שק לצער עצמו כדי שירחם הש"י עליו ובא בית ה' להתפלל שם: